איך לא זיהו האחרים את יוסף?

הרב דב קדרון

בבא מציעא יט ע"א
 

יש עניינים שבהם תלמידי חכמים מדקדקים יותר מאנשים אחרים, כמו שנאמר בגמרא שמחזירים אבידה לתלמיד חכם שמזהה אותה על פי טביעות עין, ללא סימן מסוים, אבל אין מחזירים באופן כזה לאדם אחר.

אחד מסוגי טביעות עין הוא "טביעות עינא דקלא", ניתן לזהות אדם על פי קול דיבורו, כמו שנאמר במקומות אחרים (גיטין כג,א, חולין צו,א).

כאשר יוסף נפגש עם אחיו, נאמר (בראשית מב ח): "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו". וביארו חז"ל (יבמות פח,א): "אמר רב חסדא: מלמד, שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן". ולכאורה קשה: איך לא זיהו אותו לפי קולו. הרשב"ם (בראשית שם) מסביר שהאחים כלל לא שמעו את קולו של יוסף, כי על ידי מתורגמן היה מדבר עמהם. אולם בפירוש תפארת יהונתן (שם ד"ה ויכר) כתב שהכרת אדם על פי קול מתאפשרת לרוב רק כאשר הוא מדבר באותה שפה, ולא בשפה אחרת, וכך הוא כותב:

אבל כל לשון ולשון מתחלף בטוב הדבר ונעימת המליצה אם חזק אם רפה, עד שמי שמכיר בלשון אשכנז ואינו מכיר בלשון צרפת ושומע את חבירו מדבר בלשון צרפת אינו מכירו בקלא, ולכך המה שדברו בלשון הקדש בהיות יוסף אצלם ועכשיו נמי היו מדברים בלשון הקדש, היה יוסף מכיר אותם בקלא. אף שנפתלי וזבולן נשתנו בחתימת זקן ופרצוף פנים, כמו שכתב הרמב"ן, אבל יוסף שדיבר בפניהם עם המליץ בלשון מצרי לא היו יכולים להכיר את יוסף על ידי הקול.