מה בין עדים לבין שטר?
שבועות לז ע"ב
"רבי יוחנן אמר: הכופר בממון שיש עליו עדים - חייב, בשטר - פטור.
אמר רב פפא: מאי טעמיה דרבי יוחנן? עדים עבידי דמייתי, שטר הא מנח.
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: שטרא נמי עביד דמרכס!
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמיה דרבי יוחנן, משום דהוה שטר שעבוד קרקעות, ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות".
צריך להבין מה היתה סברתו של רב פפא. וכי הוא לא ידע שגם שטר עלול להאבד, להקרע, ולהשרף?!
אלא שאכן קיים הבדל עקרוני בין עדים לבין שטר.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר.
מיתתו ודאית, וזה רק עניין של זמן (אלול בפתח).
לכן בהחלט יתכן שזמן מיתת אחד העדים יהיה לפני שיספיק להעיד בבית דין.
אולם עיקר סיבת הכתיבה בשטר היא - (ירמיהו לב, יד) לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים. וטבע השטר להשמר ולהשאר קיים. אם לא שקורהו אסון בלתי צפוי.
אם כן, מה היתה דחייתו של רב הונא בריה דרב יהושע?
למרות ההבדל הנ"ל, הכלל הוא כדברי רבא במסכת גיטין דף כח ע"ב: "שמא מת לא חיישינן". כלומר שסוף סוף להלכה אדם הוא בחזקת חי. ואם בכל זאת נקח בחשבון את מותו האפשרי, הרי שגם שטר עלול להאבד.
וראיה יש מהמקרא לטענת רב הונא בריה דרב יהושע. משה נצטוה (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת... לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, ובזה נצטוו לדורות לכותבה כל אחד בספר תורה שלו (סנהדרין דף כא ע"ב), והרי הדברים כתובים וחתומים בכתב לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל – לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים (ירמיהו לב, יד). ואף על פי כן נצרך משה לומר (דברים ל, יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וכן אמר בדברי השירה: (דברים לב, א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, ופירש רש"י: "העיד בהם שמים וארץ, עדים שהן קיימים לעולם". כי "שטרא נמי עביד דמרכס".
