להחזיק את מציאת הנשמה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא מציעא י ע"א
ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה.
שאלה גדולה ורבה היא, במה נכון להשקיע, האם בלימוד והתעלות אישית כל היום כולו, או גם בעזרה רוחנית לאנשים אחרים שזקוקים לכך.
יסוד השאלה נעוץ במחשבה שכאשר אני יוצא מתחומי בית המדרש הפרטי שלי להשפיע חיי רוח לשני, אני בסופו של דבר יוצא נפסד מההתעלות הרוחנית שלי בשביל התעלותו הרוחנית של השני. אולם מסתבר שמחשבה זו בטעות יסודה.
את הטעות הזו מסביר רבי אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך, פרשת קרח ד"ה "וידבר ה' אל משה קח מאתם"), כשהוא משתמש במשנה זו כבסיס להסברו.
המושג "מציאה", מתייחס לנשמתו של האדם, כך מוכיח רבי אלימלך מכמה וכמה מקורות, וכשנשמתו של האדם יורדת לעולם הזה ישנו חשש שהירידה למקום של טומאה וחומריות, תגרום לו לאדם, שלמרות שהוא מבחין ויודע מקיומה של נשמתו, הוא עדיין "נופל עליה", זאת אומרת שהוא לא מסוגל להשתמש בה באופן ובצורה הראויים לה ופוגם בה.
כאן, אומר רבי אלימלך, יכול להיות שתגיע הישועה לאותו "נופל" ממקום אחר, בדמותו של אדם שיחזיק בו, ויעלה את מציאתו – נשמתו מעלה, חזרה למקום הראוי לה ולמסלול הנכון והאמיתי בדרך העולה בית א-ל.
על כך אומרת המשנה: דע לך, שהמחזיק בנשמתו של חבירו, ועוזר לו לקום מנפילתו, הוא זה שזוכה בכל אותן המעלות הנפלאות המגיעות לעולם בזכות העובדה שאותו נופל חזר אל דרך המלך.
זאת אומרת, שלא זו בלבד שהמחזיק לא מפסיד לעצמו את המעלות שהיה יכול להגיע אליהן לו היה ממשיך בדרכו שלו, ולא עוזר לחבירו, אלא שזכויות נשמתו של חבירו – שלו הן!
כך שאם השאלה הנשאלת היא, האם להמשיך בדרך ולומר "פעמים שאתה מתעלם", הרי שהתשובה היא ברורה: התעלמות מצרכי נשמתו של השני, היא התעלמות מצרכי נשמתך שלך גם כן.
