אין לאדם להתייאש מעצמו

הרב דב קדרון

בבא מציעא כא ע"ב
 

מובא בספר מעשה איש (חלק ז'): אחד מניצולי השואה, גלמוד ובודד, היה שבור ורצוץ מהקורות אותו, ועלה מיואש לארץ ישראל. כאשר הגיע לארץ, נכנס אל מרן החזון איש ז"ל לקבל ממנו דברי חיזוק, כי הרגיש שאיבד כל חשקו ומרצו לעבודת ה'. הושיבו החזו"א וסיפר לו מעשה שהיה באשה אחת שהייתה סוחרת, ובעלה לא התעסק בזה. פעם אחת לקחה כסף רב ונסעה לעיר אחרת כדי לקנות בו סחורה, ונאבד שם כל כספה. היא הלכה לרב המקומי וביקשה ממנו שיכריז כי מי שמצא סכום פלוני שיחזירו לרב. הגיע אדם אחד ואמר אני מצאתי, אבל אם על פי דין הוא שלי איני רוצה להשיבו, כי אני זקוק לכסף הזה, והיות ואדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה והאשה הרגישה בחסרון הכסף, היה ייאוש וזה שלי. שלחו את השאלה להגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל, אב"ד קובנא, והשיב שעפ"י דין חייב להחזיר, כי אין הממון של האשה, אלא של בעלה, כי מה שקנתה אשה קנה בעלה, והוא לא ידע כלל מהאבידה, ולכן הייאוש שלה לאו כלום הוא, כי אינה הבעלים, ולגבי בעלה זה בגדר של "ייאוש שלא מדעת", שאינו ייאוש.

גם אצלך, המשיך מרן החזון איש ואמר ליהודי ניצול השואה, וכי יש בידך כלל להתייאש, הרי אין אתה כלל בעלים על עצמך, אנו רק שליחים של הקדוש ברוך הוא והוא הבעלים עלינו, הוא שלחנו לכאן והציב עבורנו את התנאים בהם נחיה, אם טובים יותר או פחות, כי הוא יודע מה טוב עבורנו, ואם כן אין מועיל כלל הייאוש שלך, ואין לו ערך כלל, כי רק הבעלים בלבד יכולים להתייאש!. הדברים עשו רושם עז על אותו יהודי, שלקח מהם חיזוק גדול.