קנס הוא תובע ולא בושת ופגם
שבועות לח ע"ב
"אלא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן:
לדברי רבן שמעון - קנס הוא תובע ולא בושת ופגם,
לדברי חכמים - אף בושת ופגם הוא תובע.
במאי קא מיפלגי?
אמר רב פפא, ר"ש סבר: לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ;
ורבנן סברי: לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר, ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר".
הדרן עלך שבועת הפקדון.
קשה לרבן שמעון, למה לא יתבע גם בושת ופגם? וכי רגיל אדם למחול על מקצת חוב המגיע לו? קל וחומר שאין אדם עשוי למחול על פיצוי לעלבון ונזק כזה!
אלא יש לפרש שמדובר רק על התביעה עתה, ועל השאר יתבענו בפעם אחרת. וכדברי הרא"ש במסכת בבא קמא פרק ג סימן טו:
"דמלתא דשכיחא הוא שיש לאדם כמה תביעות על חבירו ואין רוצה לתובעם בפעם אחת ותובע אחת מהן ומשום הכי לא מחל על שאר התביעות".
וקשה, למה לו לעשות כן, למה יטרח לבא לבית דין פעמיים? ועוד ד'אטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן' (מסכת בבא מציעא דף קי ע"א, מסכת בבא קמא דף פט ע"ב) ולמה יטריח את בית הדין לשוא?
אלא שיש לו בכך תועלת, כי דרך הנתבע להרתע, לחמוק, ולהכחיש, כאשר רואה שבאים עליו בתביעות רבות. ואומר התובע לעצמו "תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט - תפסת" (מסכת יומא דף פ ע"א).
