מדוע צררו בצק בתוך שמלה?

הרב דב קדרון

בבא מציעא כז ע"ב
 

המשנה מסבירה מדוע פירטה התורה שיש חיוב להשיב שמלה אבודה, לאחר שהשמלה כבר הייתה כלולה במה שנאמר קודם, זאת משום ששמלה הוא דבר שיש בו סימנים, ומסביר רש"י שכל שמלה לא באה מן ההפקר, אלא נעשתה בידי אדם, ולפיכך יש בה סימנים וגם יש מי שתובע לקבל אותה לידיו.

שמלה נזכרת עוד בתורה ביציאת מצרים, כמו שנאמר (שמות יב, לד): "מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם".

יש אנשים שנוהגים להחמיר בפסח לא לאכול אצל אחרים, וגם לא בכלים של אנשים אחרים, גם אם הם ידועים כמקפידים על כל ההלכות, ומסופר (בספר אמירה יפה, מובא בדף על הדף) שאחד מהרבנים אמר פעם לאדמו"ר מסאטמר זצ"ל בהיותו בטיול במקום נופש, שעל פי המשנה הנ"ל יש לו רמז מן התורה למנהג הנ"ל שכל אדם אוכל את האוכל שלו בפסח, כי לכאורה אין זה מובן מדוע צררו בני ישראל את הבצק שהוציאו ממצרים בשמלותם, הרי לא מצאנו שהשמלה משמשת לצרור בה אוכל, אלא מכיוון שבכל שמלה יש סימן למי היא שייכת, נהגו כך בני ישראל, כדי שיכירו איש את שמלתו, ומוכח שכבר אז הקפיד כל אחד לאכול דווקא את המצה שלו ולא את של חברו.

האדמו"ר מסאטמר השיבו, שאמנם זה רמז יפה, אך אינו מוכרח, ואמר לו לעיין בבעל הטורים שם שמפירושו מוכח שלא צררו את הבצק במלבושיהם. עוד העיר, לפי מה שכתב בספר בני בנימין, ששמלה שנאמרה ביציאת מצרים הכוונה לסדין ולא לשמלה.