שואל ספר חייב אם התקלקל?
הרב דב קדרון
בבא מציעא כט ע"ב
על פי הנאמר במשנה נפסק להלכה לגבי מי שמצא ספרים (שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז סעיף כ): "לעולם לא ילמד בהם דבר שלא למד מעולם", אבל מה שכבר למד ויודע מותר לו לקרוא בספר שמצא. וכותב שם הסמ"ע (ס"ק כח) בשם הרמב"ן שדין זה נאמר לגבי ספרי תורה, נביאים וכתובים, אולם כיום שכותבים גם את התלמוד בכלל אין לו ליגע ולמשמש, לפי שהוא צריך מחשבה יתירה ויש לחוש שיקרע את הספר.
מכאן הקשה בעל שו"ת מנחת אלעזר (חלק ד סימן ע) על המסופר בספר תולדות אדם (מנפלאות הגאון ר' זלמן תלמיד הגר"א זצ"ל) שפעם אחת ביקש ר' זלמן ממישהו: השאילני נא ספר תנא דבי אליהו, וענה לו בעל הספר: כי הספר הזה יקר וחביב עלי וירא אני פן יקראנו אסון. ובכל זאת לא יכול להשיב את פני ר' זלמן ריקם והשאילו. והוא בלכתו מעם פניו עם הספר החל ללמוד בשקידה נפלאה עד שבימים אחדים נבלו עלי הספר מרוב משוש הידיים. כאשר השיב את הספר לבעליו וירא והנה הספר נתקלקל, ויחר לו וידבר עם ר' זלמן קשות, והוא ענה ואמר לו בצח שפתיו: לא ידעתי למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הרי ההלכה היא ששואל פרה כדי לעבוד בה והיא מתה מחמת מלאכה – פטור, וכן אני לא שאלתי את הספר כדי להניחו על הקיר, אלא כדי לעשות מלאכתי, ואני פטור.
על פי ההלכה הנ"ל מסיק בעל שו"ת מנחת אלעזר שהספר תולדות אדם על ר' זלמן אינו בר סמכא, כי לא ייתכן שנעלמו ממנו דברי הסמ"ע שאסור לשואל לקלקל את הספר שהושאל לו.
