ברכה חלה על מעשה האדם
הרב דב קדרון
בבא מציעא לב ע"א
הרמב"ם (רוצח ושמירת הנפש יג, ח) מסביר את הנאמר במשנה, וכותב:
מצא בהמת חבירו רבוצה אף על פי שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים מכל מקום, אם כן למה נאמר עמו שאם היה בעל הבהמה עמה והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק לבדך פרוק הרי זה פטור שנאמר עמו.
בעל הספר עלי תמר (חלה א, א) כותב שכך היא המידה בכל ענייני התורה והחיים, שכמו שבהצלחה גשמית צריכה לבוא היוזמה מהאדם ואז נאצלת עליו ברכת ה', כמו שכתוב: "וברכך ה' בכל אשר תעשה", כלומר הסייעתא דשמיא תלויה בהתחלת המעשה הגשמי בידי האדם, בחינת "אתערותא דלעילא באתערותא דלתתא תליה", כמו כן בהצלחה רוחנית, ובכללה חינוך הבנים, צריך לבוא היוזמה מהאדם ואז ה' יהיה בעזרו.
על פי זה הוא מסביר את הנאמר שם בירושלמי, שאותן נשים שלא מכניסות את בניהן ללמוד תורה, כי אומרות שאם הוא ראוי ללמוד הוא כבר ימצא בעצמו את הדרך ללמוד ויגיע לזה – טועות, כי לגבי עניין זה נאמר (ישעיהו כח, כו): "וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ", כלומר הרבה פעמים רק אחרי שמייסרים את הילד הוא נכנס לתלם של הלימוד ואז גדל ומתפתח.
