איך קנה יעקב את הוולדות?
הרב דב קדרון
בבא מציעא לד ע"א
כאשר אחד הצדדים הנידונים בבית דין הוא אדם אלים, דנים אותו בהתאם לאלימותו, לא לפי הכללים הרגילים. על פי עיקרון זה הסביר הגר"י יוסף שליט"א (ילקוט יוסף שובע שמחות א הערות פרק כג - קצת מדיני כתובות אות לה) את תקנת הרבנות הראשית לישראל שבזמנינו יש לחייב את האב במזונות בניו גם היתרים על שש שנים, עד גיל חמש עשרה שנה, שמטרתה לכוף על הנוהגים באכזריות על בניהם ובנותיהם, ונוטשים אותם בעירום ובחוסר כל, להכריחם ולכופם לזון ולפרנס את בניהם שלומדים עדיין בבתי הספר.
על פי זה הוא כותב שמכיוון שמעיקר הדין האב אינו חייב לפרנס את בניו הגדולים משש, ויכול לתת להם את צרכיהם מכספי צדקה ומעשר כספים, שלא באה התקנה הנ"ל להפקיע מצות הצדקה מהאבות המפרנסים את בניהם ובנותיהם, וגם כיום יכול האב לנכות דמי פרנסת בניו ובנותיו היתרים על שש שנים ממעות המעשר.
אולם הוא לא מזכיר בדבריו את דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קמג), הפוסק שבמצב נורמלי כאשר האם דרה יחד עם בניה, אף שהם יותר מגיל שש, ברצון האב, ואף שהם גדולים, כל זמן שאין הדרך שבנים כאלו ילכו להרוויח לפרנס את עצמם, אז חייב האב לזון גם אותם מדין מזונות אשתו, כחלק מהתחייבויותיו כלפיה, וממילא אינו יכול לזונם מכסף המעשר, כי חיובו במזונותיהם הוא כחוב שאינו יכול לפרוע מכספי מעשר.
