מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מום במקח שגם המוכר לא יכל לדעת ממנו

הרב צבי שפיץ

בבא מציעא מב ע"ב

שאלה:
ראובן הזמין מקרר חדש בחנות למוצרי חשמל. המקרר שנשלח לביתו ממחסני החברה שמייבאת אותו, לא עבד כראוי מתחילתו. וגם טכנאי החברה לא הצליח לתקנו.
כשפנה ראובן לבעל החנות וביקש את כספו בחזרה בטענה - שהיה כאן מקח טעות, וממילא הכל בטל. השיב לו המוכר: מכיון שגם אתה יודע שאני משמש בסך הכל כעין מתווך בינך לבין החברה שמספקת את המקרר, והוא נשלח אליך ישירות ממחסני החברה. לפיכך ידעת מראש שאינני יודע כלל האם המקרר שתקבל מהם יהיה תקין או לא, וקנייתך היא על דעת שכל התלונות שלך למרות שהינן מוצדקות, יהיו כלפי החברה בלבד ולא כלפיי. ויש לך לפנות אליהם שיספקו לך מקרר אחר. מה הדין?

תשובה:
א. למרות שהמוכר צודק בעובדות, ואף על פי שאין באפשרותו לדעת מראש על תקינותו של המקרר או של כל כלי חשמלי אחר ארוז שנמכר בחנותו, אולם אין הוא נחשב כמתווך העיסקא, אלא כמוכר המקרר לקונה.
ומכיון שהמקח בטל, שהרי אף אדם אינו קונה חפץ פגום - לכן צריך המוכר להחזיר לקונה את הכסף שקיבל ממנו.
ב. גם לטענת המוכר [שאינה נכונה] שהוא אינו אלא כמתווך בלבד, עדין אינו צודק. שבכל עיסקא בכל תחום שהוא, אם יתברר אח"כ שהעיסקא הינה בגדר "מקח טעות", ומחמת כך המתאנה ביטלה – צריך המתווך להחזיר למתאנה את דמי התיווך שקיבל ממנו. למרות שהמתווך אינו אשם במום, ולא ידע מקיומו.

מקורות:
בגמ' בב"מ (מב:) כתוב לגבי אפוטרופוס של יתומים שקנה מכספי היתומים שור לצורך חרישה, מאת סרסור שקונה שוורים מהסוחרים ומוכרם מיד באותו היום ללקוחות פרטיים. והאפוטרופוס מסר את השור לרועה בהמות תמורת שכר, והשור מת אצל הרועה. לאחר מכן התברר שלשור לא היו שיניים, ולכן למרות שהרועה הניח לפניו שחת לאכילה הוא לא יכל לאוכלו, ומת מרעב. ומבואר בגמ', שלמרות שאף אחד מהם, הסרסור, האפוטרופוס, והרועה לא ידעו שאין לשור שיניים, חייב הסרסור לשלם ליתומים את כספם בחזרה, כיון שמכר להם שור עם מום, ואע"פ שלא ידע ממום זה.

הכלל שקבע הרא"ש: מי שהתאנה - אינו יכול להונות אחרים
והנה מגמ' זו למדו הטור (בחו"מ סי' רלב, יח), ואביו בשו"ת הרא"ש (כלל קב, ח) שהובא ג"כ בטור שם, וברמ"א שם, שכל קונה שהתאנה במקח, וקיבל חפץ פגום שיש בו מום שמבטל את המקח, אפילו אם גם המוכר התאנה, ולא יכל לדעת מהמום שיש בחפץ שמכר, בכל זאת - המקח בטל. כי הכלל הוא: למרות שהמוכר התאנה - אין לו להונות אחרים.
ולפי זה פסק הרא"ש שם, שהמוכר ביצים, ולאחר שפתחם הקונה התגלה שיש בהם דם מחמת תחילת ריקום האפרוח שבתוכם, והוצרך הקונה לזורקם. למרות שלא היתה למוכר שום אפשרות לדעת שיש דם בתוך הביצים, אולם מכיון שבפועל הקונה קיבל דבר פגום - המקח בטל, וצריך המוכר להחזיר לו את כספו.

הסכמת הרמב"ם לכללו של הרא"ש
והנה רבותינו האחרונים: הבית יוסף על הטור שם (ס"ק יט), הב"ח שם (ס"ק טו), הש"ך על השו"ע שם (ס"ק יב), והגר"א שם (ס"ק כו), נקטו שבנידון דנן - גם הרמב"ם (פ' טז ממכירה, הל' ט-יא) מסכים עם הכלל שקבע הרא"ש. שבסתם למרות שהמוכר התאנה ואפילו כשהיה לאונסו - אין לו להונות אחרים. כי תמיד דעת כל הקונים לקבל כתמורה לכספם - חפץ שלם ותקין ללא כל מום ופגם. כדברי הרמב"ם (פ' טו ממכירה, הל' ו), שנפסקו בשו"ע (סי' רלב, ז).
ורק בכגון הנידון בגמ' בב"מ, שהקונה ידע מראש שמוכר השור הינו סרסור שקונה ומוכר בו ביום, ואין באפשרותו להבחין במום שאינו נראה מיד לעיניים. ולעומת זאת הקונה יכל לבדוק את המום ולראות האם השור אוכל את השחת שהניחו לפניו. במקרים כאלו - הקונה הפסיד לעצמו בזה שלא השגיח על הדבר. ומהטעם שכתב שם הנתיבות בביאורים (ס"ק ז), שנחשב הדבר כאילו הסרסור אמר בפירוש לקונה, תבדוק אתה את השור האם יש בו מום, ותיידע אותי על כך, כדי שנוכל להינצל מההפסד או ע"י שנשחט את השור מיידית או שאחזירנו כשהוא עדיין חי למי שמכרו לי וכו'. אבל במקרים שהקונה לא יכל לבדוק מראש את המום או במקרים שגם המוכר יכל לבדוק את המום בחפץ שקנה, אם נמצא מום במקח - המקח בטל, וצריך המוכר להחזיר לקונה את כספו.

המסקנה בשאלה דנן
לאור האמור, בנידון השאלה דנן, לדעת הרמב"ם, הרא"ש, ושאר רבותינו הראשונים והפוסקים, מכיון שהקונה לא יכל לדעת מראש מהמום שיש במקרר הארוז שנשלח אליו מהחברה - המקח בטל, וצריך המוכר להחזיר לו את כספו, למרות שגם המוכר הינו אנוס על כך.

דחיית טענת המוכר שהינו מתווך בלבד
כמו כן טענת המוכר שהינו רק סרסור [מתווך] אינה נכונה משתי סיבות.
א. סרסור מהותו - מתווך שמקבל מהקונה אחוזים בודדים בלבד משווי המקח כדמי עבודת התיווך. אולם אם קיבל מהקונה את כל שוויות המקח - דינו כמוכר רגיל.
ב. גם מתווך שמקבל אחוזים בודדים מהעיסקא, שכרו משולם לו - רק אם העיסקא מצד עצמה הינה טובה וללא כל פגם מהותי. ובמקרה זה אם לאחר שהצדדים חתמו על החוזה למכירת וקניית הנכס שהיה תקין, יחליט הקונה או יחליטו שניהם לבטל את העיסקא - יקבל המתווך את דמי התיווך. מאחר ומצידו, ומצד הנכס שתיווך - לא היה שום חסרון במלאכה שעשה. אבל אם הקונה ביטל את העיסקא כיון שנמצא אח"כ פגם מהותי בנכס שמחשיבו כמקח טעות, במקרה זה אפילו אם גם המתווך לא ידע מהפגם - המקח בטל, ועל המתווך להחזיר לקונה את דמי התיווך שקיבל ממנו. מאחר והתברר כעת, שלא תיווך לו כלל נכס שראוי לקניה. ונמצא שלא עשה עבורו שום מלאכת תיווך.
למסקנה. אפילו אם היינו מגדירים את מוכר המקרר כמתווך בלבד – גם היה צריך להחזיר לקונה את הכסף שקיבל ממנו. וכל שכן כשלמעשה דינו כמוכר ולא לקונה.

ביאור הדין כשהמקרר הפגום היה בבעלות המוכר
והנה אם המוכר היה מוכר לקונה מקרר או כל חפץ אחר שנמצא בחנותו, מאחר והקנין נעשה ע"י הגבהת החפץ ע"י הקונה או שקנאו ע"י קנין חצר כשהגיע המקרר לביתו [כי קימ"ל שכסף לבד – לא קונה מטלטלין, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' קצח, א)], אם יתברר אח"כ שהיה מום מהותי בחפץ שנקנה – המקח בטל. ועל המוכר להחזיר לקונה את כספו, ואינו יכול לחייב את הקונה לקבל ממנו חפץ דומה אחר, ללא הסכמתו. כי את הפץ התחליפי – לא קנה הקונה. אלא אם כן ישנו מנהג ידוע, שאם נמצא פגם בחפץ שנקנה, רשאי המוכר לתת לקונה חפץ אחר חליפי, ובתנאי שיהיה דומה לחפץ הראשון שנמכר.

ביאור הדין כשהמקרר הפגום – לא היה בבעלות המוכר
אולם בנידון השאלה, אם המוכר לא מוכן לדאוג שהחברה תספק לקונה מקרר דומה אחר – חייב המוכר להשיב לקונה מיד את כספו. אבל אם יטען המוכר לקונה, מכיון שלא מכרתי לך מקרר מסוים, אלא רק התחייבתי לספק לך אחד מהמקררים שנמצאים במחסני החברה, והם סיפקו לך מקרר פגום, נמצא שעדיין לא קיימתי את התחייבותי כלפיך, ועלי לדאוג שיספקו לך מקרר חדש בזמן הקרוב לקיום המקח, ואת זה אני מעוניין לעשות כעת.
ובמקרה הזה, אם המקרר החדש אכן יסופק לקונה בתוך זמן סביר דהיינו, בטווח הזמן שמקובל בשוק לספקו – המקח ביניהם עדיין קיים. אולם אם כעת המקרר החדש יסופק לקונה לאחר זמן רב או שהקונה בגלל נסיונו המר עם הדגם הזה או עם טכנאי החברה והשירות ללקוחות שלהם שהיה לקוי, אינו מעוניין יותר לקנות מקרר מהחברה הזו, א"כ היות ומהות טענתו היא – שעל דעת המציאות שנוצרה – לא הסכמתי מראש לקנות מקרר מהסוג הזה. ומאחר והאשמה במה שקרה אינה תלויה בקונה – ידו של הקונה תהיה על העליונה.