רבי יוחנן התכוון ברצינות?
הרב דב קדרון
בבא מציעא מא ע"א
רבי יוחנן אמר שמי שיסביר לו את המשנה לפי שיטה אחת, הוא יוביל לו את כליו אחריו לבית המרחץ, כלומר שהיה מוכן לשמש את מי שיפתור לו את השאלה כעבד המשמש לרבו, זאת בגלל גודל אהבתו לתורה, כמו שאמרו במדרש (שהש"ר פ"ח ס"ז) שרבי יוחנן מכר רכוש רב שהיה לו, גנות ופרדסים, ולא השאיר לעצמו כלום רק כדי שיהיו לו האמצעים ללמוד תורה, וכאשר נפטר אמרו עליו: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה בוז יבוזו לו.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שוודאי רבי יוחנן לא היה רשאי לזלזל בכבודו כל כך, כי אף שתלמיד חכם יכול למחול על כבודו, אסור לו לבזות את עצמו, ולכן צריך לומר שלא נתכוון כלל למעשה לעשות כן, אלא הגזים בכך מאחר שהיה בטוח שאין תירוץ למשנה.
לעומת זאת בעל הספר עלי תמר (בבא קמא ז, ו) כותב שוודאי אילו היה בא אחד עם פתרון לדבר הקשה, רבי יוחנן באהבתו לתורה וענוותנותו הטהורה היה מוכן לקיים דבריו, אולם מאידך ברור שאף אחד לא היה עושה כדבר הזה להשתמש בגדול דורו וגדול הדורות הבאים, והיה מוחל לו בלב שלם הבטחתו. הוא מוסיף שבשו"ת כוכב מיעקב (לאביו של הגאון מטשבין) שנכתב בגליציה, כתב (בסימן נ"ו) למחבר הספר מנחה חדשה, שהיה בירושלים, שכתב שמי שיתרץ את קושייתו הוא יוליך את כליו אחריו לבית המרחץ, ולאחר שתירץ הוסיף: "ולמען כבוד אבותיו זצ"ל מחילנא ליה במחילה גמורה ...וחלילה לי לשמש בקודש להוביל מאניה אבתריה לבי מסותא חס ושלום", והסביר בנו הגאון מטשבין שאביו ידע נאמנה שלגודל צדקתו וקדושתו של השואל הוא עלול לערוך נסיעה מארץ ישראל לגליציה כדי לקיים את הבטחתו, ולכן כתב לו שהוא מוחל לו בלב שלם.
