שלמות השמחה והיראה
הרב דב קדרון
בבא מציעא מד ע"א
רבי יהודה הנשיא, כאשר היה צעיר שנה בגרסת המשנה שהכסף קונה את הזהב, ובזקנותו גרס להיפך, שהזהב קונה את הכסף.
ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק פרשת במדבר) מבאר בשם רבו שהזהב מבטא את מידת הדין והיראה, והכסף מבטא את השמחה והכיסופים, לכן בימי הילדות, ימי הנעורים, שאז נמצאות בלב האדם התשוקה והשמחה לקדושה, ומטרתן היא לקנות בנפשו את בחינת היראה, אז שנה רבי שהכסף קונה את הזהב. ובזקנותו שנה שהזהב קונה את הכסף, כי תכלית הבירור של היראה הראויה, שהיא בקדושה, היא דווקא בעת שבאה ממנה השמחה בגלוי. כלומר: השמחה המושלמת מביאה לידי יראה, והיראה המושלמת מביאה לידי שמחה.
הוא מסביר ששלושת האבות מבטאים את המידות הללו: אברהם – אהבה ושמחה, יצחק – יראה, ויעקב – השלמות שבאה בשילוב של המידות של אברהם ויצחק.
לכן אומרים בתפילת מנחה של שבת: "אברהם יגל", כנגד השמחה בפנימיות הלב "יצחק ירנן", כי כפי שהתבאר היראה המושלמת גורמת לשמחה בגלוי, ולאחר מכן "יעקב ובניו ינוחו בו", כי בחינת קדושת יעקב אבינו ע"ה הוא לאחר שנכללו בו שתי הבחינות: היראה והשמחה ואז הוא שלימות המנוחה להתענג על ה'. הוא מוסיף ששלוש הסעודות בשבת הן כנגד שלושת האבות, ולכן הסעודה השלישית נקראת: "רעוא דרעוין", כי היא בזמן השלמות, לאחר שנקנה בנו בחינת אהבה ויראה על ידי שתי הסעודות הקודמות.
