מדוע צדיקים רוצים כסף?
הרב דב קדרון
בבא מציעא מה ע"א
בגמרא נאמר: "כספא טבעא", ומסביר ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (מחשבות חרוץ אות ז) שטבעא הוא מלשון הטבע, טבע העולם, כלומר: הכסף, שמסמל את כל הרכוש הגשמי של האדם בעולם הזה, הוא הדבר שהצדיקים הגמורים נכספים אליו, כמו שאמרו חז"ל (חולין צא,א) שמדת הצדיקים היא שממונם חביב מגופם.
הסבר העניין הוא שהצדיקים שכבר הגיעו לדרגה רוחנית עליונה וזיככו את גופם, ולא נשאר להם צורך להשתדל בתיקונו, החביבות שלהם היא למצוא את הקדושה ולזכך את הלבוש החיצוני שהוא הממון, כי כל דבר שהוא גס יותר ולבוש חיצוני יותר צריך בו השתדלות יותר, ועל כן זה חביב ויפה להם יותר.
הם יכולים למצוא את הקדושה אפילו בדברים הגשמיים ביותר, ולכן הכסף, שהוא מלשון כיסופים והשתוקקות, נקרא טבע, כי הטבע בגימטריא הוא אלקים, שהוא מידת הדין, והצדיקים שמוצאים את הקדושה שבו ומזככים אותו הופכים אותו למידת הרחמים.
כך סיפר הסופר ש"י עגנון על מרן הרב קוק זצ"ל: "פעם ישבתי אצל הרב, ובא לבקרו אורח מארצות הברית, והניח לו על השולחן סכום כסף לצרכי צדקה. תמהתי לראות שהרב נטל את הכסף בהנאה גלויה, שכן ידעתי מאז ומתמיד עד כמה הוא רחוק מזה. והנה לא חלפו דקות מרובות, ובאה לפניו אשה עניה ובקשה את עזרתו למשהו נחוץ, מיד מיהר הרב ונתן לה את כל אותו הכסף שקיבל. אז הבנתי, שכנראה כלתה אצלו מקודם פרוטה מן הכיס, ועל כן שמח כל כך לקבל את הכסף מהאורח מארה"ב."
