הגדרת הבעלות של בעל מניות

הרב דב קדרון

בבא מציעא נז ע"א
 

איסור ריבית לא חל על כספי הקדש, לכן הגזבר יכול להלוות כספי הקדש בריבית.

בעל שו"ת צפנת פענח (ח"ב סימן קפד) הבין שזהו בגלל שדין ההקדש הוא כאישיות משפטית שאינו בן אדם, ומכאן הוא למד שגם לחברה בע"מ או לבנק אין איסור להלוות בריבית.

הרב דוד שלמה שור (בכתב העת אוצר המשפט ב, תשע"ט, תרמז – תשמז) סיכם באופן נרחב ומפורט את דעות הפוסקים בהגדרת הבעלות של מחזיקי מניות בחברה, ומצא בעניין זה 6 שיטות:

א. כיון שאין למחזיקי המניות שום זכות בממון החברה ואינם רשאים להנות ממנו, וגם אינו מתנהל על ידם, ואין להם בעצם חלק בחברה אלא רק מרוויחים או מפסידים, אין ממון החברה נחשב בבעלות מחזיקי המניות.

ב. חברה בע"מ אינה בבעלות מחזיקי המניות, אלא נחשב שהם הלוו כסף לחברה, ונכסי החברה משועבדים לחוב בעלי המניות.

ג. ממון של חברה בע"מ אינו בבעלות של מחזיקי המניות, אלא נחשב כממון ציבור או כממון עניים שאינם מסוימים (כשיטת הצפנת פענח הנ"ל).

ד. כאשר יש בחברה מחזיק מניות שמחזיק בגרעין השליטה בחברה, שאר מחזיקי המניות אינם מוגדרים כבעלים בה, כי אין להם שום השפעה בחברה.

ה. דעת המנחת יצחק היא שלמניה שיש עימה זכות הצבעה בחברה יש בעלות בחברה, ולמניה שאין עימה זכות הצבעה אין בעלות בחברה.

ו. שיטת הברית יהודה שכל מניה מוגדרת כבעלות בחברה.