מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מעביד ששינה מההסכם לאחר תחילת העבודה

הרב צבי שפיץ

בבא מציעא עו ע"ב

שאלה:
א. מעביד סיכם עם פועל שיעבוד אצלו במלאכה מסוימת, ובזמנים מסוימים, תמורת סכום כספי שנקבע ביניהם עבור כל חודש עבודה.
האם רשאי המעביד לשנות לאחר תחילת המלאכה, חלק מתנאי ההסכם שנעשה ביניהם, ללא הסכמת הפועל?
ב. במקרה שהמעביד שינה חלק מתנאי ההסכם הראשוני. אם הפועל ממשיך עדיין לעבוד אצלו, לפי התנאים החדשים שהחליט כעת המעביד, האם נחשב הדבר מחילה מצד הפועל על הסיכום הראשוני. או שלמרות עבודתו, רשאי הפועל כשיעזוב מרצונו את מקום העבודה או אם יפוטר ע"י הבעה"ב, לתבוע ממנו את ההפרש הכספי שמגיע לו, בכפוף לסיכום הראשוני שנעשה ביניהם?

תשובה:
א. לאחר שהפועל החל במלאכתו או אפילו אם רק הלך למקום העבודה – אין המעביד רשאי לשנות את פרטי ההסכם שנעשה ביניהם ללא הסכמת הפועל. דין זה קיים, אפילו אם סיכמו ביניהם את כל הפרטים בעל פה בלבד, מבלי לעשות על כך קנין, ומבלי לחתום ביניהם על שום חוזה עבודה.
ב. אם הבעה"ב והפועל עשו קנין שמחייב אותם לסיכום שנעשה ביניהם, או שחתמו על חוזה עבודה בו כתבו את פרטי הסיכומים שהוחלט ביניהם – אין המעביד רשאי לחזור בו לאחר מכן מפרטי ההסכם ללא הסכמת הפועל – ואפילו אם הפועל עדיין לא החל לעבוד.1
ג. בעה"ב ששכר פועל שיעבוד עבורו במלאכה מסוימת, בתמורה לשכר שנקבע ביניהם. וכעבור זמן בתוך התקופה שהפועל עבד עבורו, החליט הבעה"ב לתת לו מלאכה אחרת שקשה באופן ניכר ממה שסוכם עמו. או שמחייבו לעבוד עבורו שעות נוספות בכל יום. או בשעות אחרות שקשות במיוחד לפועל כמו: במקום שיעבוד בשעות הבוקר כפי שסוכם עמו בתחילה, רוצה כעת הבעה"ב שיעבוד בשעות הלילה. או שמעוניין לפצל לו את אותם מספר שעות עבודה בזמנים שונים עם הפסקות במשך היום וכו'. הדין הוא כדלהלן:
אם בעה"ב אינו מוסיף לפועל תוספת שכר כמקובל בשוק עבור מאמץ כזה – רשאי הפועל לסרב לעבוד בעבודה הקשה או בזמנים הקשים. ולמרות סירובו – יקבל הפועל שכר מלא עבור המלאכה שעבד עד כה. וכן יקבל שכר כפועל בטל [עיין במקורות ביאור המושג הזה] עבור הזמן שלא יעבוד מכאן ואילך, עד שימצא בתוך זמן סביר עבודה אחרת להתפרנס ממנה.
כמו כן לפי המנהג הקיים בארץ ישראל, במקרים רבים נחשב השינוי לרעה – כפיטורי בעה"ב את הפועל. ולכן אם הפועל יתפטר מעבודתו מחמת כך – רשאי לקבל פיצויי פיטורים עבור השנים שעבד עד כה לבעה"ב.
ד. אם במקרים הללו בעה"ב מוכן להוסיף לשכרו של הפועל בהתאם לקושי שנוסף לו במלאכתו, כמקובל לשלם על כך בשוק:
אם הקושי הנוסף הינו מסוג המלאכות שהפועל היה עושה אותן אם לא היה מוצא עבודה אחרת – רשאי בעה"ב לשנות לפועל את מלאכתו או את זמני עבודתו. ואפילו אם לא דובר על כך ביניהם בסיכום הראשוני שהיה להם. אמנם נדגיש, שאם ישנו מנהג מדינה שונה – הולכים כפי המנהג, אלא אם כן סוכם ביניהם מראש, שהמנהג לא יחייב אותם.
במקרים שבעה"ב דורש מהפועל שיעבוד עבורו מלאכות או בזמנים שהפועל לא היה מוכן להסכים לכך גם בעת שחיפש עבודה למרות שלא היה לו ממה להתפרנס – אין הבעה"ב יכול לחייב את הפועל לעבוד כעת במלאכות אלו, למרות שמוכן להוסיף על שכרו, ודינו של הפועל כמבואר לעיל בסעיף ג. 2
ה. בנידון השאלה השניה, למרות שהפועל הסכים מחוסר ברירה להמשיך לעבוד אצל המעביד, אע"פ שהרע לו את תנאי עבודתו או הפחית לו מהשכר שסיכמו עליו – אין המשך עבודתו נחשבת כמחילה על הזכויות והכספים שמגיעים לו מחמת הסיכום הראשוני שהיה ביניהם לפני תחילת העבודה.
לפיכך רשאי הפועל כשיעזוב את מקום עבודתו, בין אם יעזוב מרצונו ובין אם יפטרו אותו בעל כורחו, לתבוע מהמעביד את מלוא התמורה הכספית שהגיע לו.
ו. כל האמור בסעיף ה מתייחס – אך ורק עבור אותו פרק הזמן או עבור המלאכה שסוכם מראש עם המעביד שהפועל יעבוד עבורו. אולם אם למשל בסיכום הראשון שהיה ביניהם, המעביד התחייב להעסיקו למשך שנה, ולפני תחילת השנה השניה התנה המעביד עם הפועל, שמוכן להמשיך להעסיקו בתנאים גרועים יותר. ובגלל שהפועל לא מצא מקום עבודה אחרת, הסכים מחוסר ברירה לעבוד בתמורה לתנאים השניים. במקרה זה – יד המעביד על העליונה.
אמנם גם במקרה הזה, צריך לברר בכל מקרה לגופו, האם המעביד הודיע לפועל על השינוי החדש זמן סביר לפני תום מלאכתו, כפי שמחייבו המנהג שקיים אצל העובדים באותו התחום.3

מקורות:
1. כתוב בגמ' בב"מ (עו:) שאם בעה"ב שכר פועלים שישקו למחרת בבוקר את שדותיו, וכשהגיעו בבוקר לשדות, ראו שהן מלאות מים מהגשם שירד בלילה שלפני כן, ולכן לא צריך להשקותן. הדין הוא שאם הפועלים גרים במקום מרוחק מהשדות ולא יכלו לדעת שירד גשם, ולעומת זאת בעה"ב יכל לוודא עוד לפני שהפועלים יצאו מביתם את מצב שדותיו, ולמרות זאת לא עשה כן, במקרה זה נחשבת הליכת הפועלים לשדות – כעשיית קנין על הסיכום שנעשה ביניהם – ואפילו אם סוכם על כך בעל פה בלבד. ולכן יצטרך בעה"ב לשלם לפועלים עבור יום עבודה. חיוב זה קיים, אפילו אם בזמן ששכרם הבעה"ב, לא היה לפועלים עבודה אחרת להתפרנס ממנה.
הליכת הפועל לעבודתו נחשבת קנין
נמצאנו למדים מגמ' זו, שישנו חידוש מיוחד בשכירות פועלים, שאינו קיים בתחומים אחרים בדיני ממונות. שתחילת המלאכה, ואפילו רק הליכת הפועל למקום עבודתו – נחשבת כקנין. וכדברי הרמב"ן שם על הגמ’, והסכמת שאר רבותינו הראשונים: שכשם ששאר הדברים נקנים בקנין – כך שכירות פועלים נקנית בתחילת המלאכה ע"כ. וכך גם נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שלג, א), ובסמ"ע (שם ס"ק ו), ובש"ך (שם ס"ק ז) ועוד.
ההבדל שבין קנין רגיל, לקנין של תחילת המלאכה
אלא שעדיין ישנו הבדל מסוים בין אם הקנין נעשה באופן של תחילת מלאכת הפועל, שבמקרה זה, כל זמן שהפועל לא הלך עדיין למקום העבודה – רשאי בעה"ב לחזור בו. וברוב המקרים כשחוזר בו בעה"ב – יש לפועל רק תרעומת על בעה"ב, על כך שכעת יצטרך לטרוח שנית לחפש עבודה חליפית כמבואר שם בתוס' (ד"ה אין להם וכו'). משא"כ אם נעשה קנין גמור בין בעה"ב לפועל כמו: קנין סודר או ששניהם חתמו על חוזה עבודה, שכלולים בו פרטי הסיכום שנעשה ביניהם. היות והחתימה על החוזה נחשבת כקנין סיטומתא כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רא,ב) לכן אין בעה"ב יכול לחזור בו מהשכרת הפועל ומהתנאים שסוכמו ביניהם ללא הסכמת הפועל, וזאת למרות שהפועל עדיין לא יצא מביתו למקום העבודה.
מה נקרא שכר "כפועל בטל"
במה שהתבאר לעיל שאם הלכו הפועלים למקום העבודה – נחשב הדבר כקנין, ולכן אסור לבעה"ב לחזור בו ממה שסיכם עמם. אם למרות זאת חזר בו בעה"ב, ולא נותן להם עבודה – חייב לשלם להם עבור אותו היום – "כפועל בטל". דהיינו, כפי השכר המופחת שמגיע לפועלים שלא טרחו ועבדו בפועל. ושמין זאת, כמה היה הפועל מסכים לשבת בביתו בטל, ולקבל כסף מבלי לעבוד.
והנה מבואר בט"ז (חו"מ סי' שלג, ב) בשם חלק מרבותינו הראשונים שזה כשיעור – מחצית מהסכום שסוכם עליו ביניהם שיקבל הפועל עבור עבודתו. אולם בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקפז), וכן בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' ע'), כתוב – שמפחיתים רק מעט מהשכר שסוכם עמם תמורת עבודתם, וכך גם משמע משו"ת הרמ"א (סי' נ). לפיכך במקרה כזה צריך לדון בכל סוג עבודה, מהי דעתם של הפועלים בתחום הזה. וכן צריכים להתחשב עם דעתו של אותו פועל שביטלו אותו ממלאכתו, בתמורה לאיזה שכר היה מוכן לשבת בביתו בטל ממלאכתו.
2. כתב הרמ"א (חו"מ סי' שלג, ב) בשם מהר"ם מרוטנבורג, שהובא במרדכי בב"מ (סי' שמו), שאם בעה"ב חוזר בו מהסכמתו להעסיק את הפועל כפי שסוכם ביניהם, ומוכן לתת לפועל עתה מלאכה כבידה יותר – אם לא מוסיף לו על שכרו תמורת המלאכה הכבידה – ודאי שאינו יכול לחזור בו מהסיכום - ורשאי הפועל להתבטל ממלאכתו, ויקבל שכר כפועל בטל כמבואר שם בש"ך (ס"ק יג). אולם אם מוכן בעה"ב להוסיף לו שכר נוסף עבור מלאכתו הכבידה, להבנת הרמ"א שם בדעת המרדכי – רשאי בעה"ב לעשות כך. ולכן אם הפועל יסרב לעבוד – לא יקבל כל שכר, ואפילו לא כפועל בטל, וכך גם הבין הנתיבות שם בביאורים (ס"ק ד). אולם לדעת תלמידי הרשב"א שהובאו שם בבית יוסף, וברמ"א בדעה שניה – אין בעה"ב יכול לכופו לעבוד במלאכה כבידה, ואפילו אם יוסיף לפועל שכר על כך.
אמנם מדברי הש"ך שם משמע, שגם תלמידי הרשב"א מסכימים עם המרדכי, שיכול בעה"ב להוסיף לפועל לשכרו, ולהעסיקו במלאכה כבידה יותר, אם ההוספה תהיה כפי המקובל בשוק.
ביאור דעת המרדכי
ולכאורה מהראוי להבין את דברי המרדכי. [שמוכח מהרמ"א לקמן (סי' שלה, א) שהכריע כמותו, וכן נקט הנתיבות. ולדברי הש"ך, גם תלמידי הרשב"א מסכימים לדינא עם המרדכי.] שמדבריו יוצא, שאם למשל אדם שכר מורה ללמד תלמידים בנושא מסוים, בתמורה למאה שקל לשעה, יוכל אח"כ לשנות לו את מלאכתו ולומר למורה, שהוא רוצה ממנו כעת במקום שילמד את התלמידים, שינקה לו את מקום הלימודים, וישלם לו על כך למשל – מאה וחמישים שקל לשעה. ואם המורה לא יסכים לכך – יוכל לפטרו ללא כל תשלום, ואפילו לא כפועל בטל, ודבר זה אינו מסתבר.
אלא כמדומה שביאורו של המהר"ם שהובא במרדכי הינו, [וכפי שניתן ללמוד זאת גם מדברי הנתיבות שם, וכן מהראיה שהביא המרדכי לדבריו (בסי' שמו)] שרק לגבי אותן המלאכות או הקושי, שהיה אותו פועל מוכן לעשות גם מלכתחילה, אם לא היה נשכר לבעה"ב זה או אם מראש אותו בעה"ב היה מציע לו להעסיקו במלאכות קשות אלו, שם סובר המרדכי, שרשאי גם כעת הבעה"ב לשנות את מלאכתו למלאכה כבידה יותר בתמורה לתוספת שכר. מאחר ואין הדבר נחשב כשינוי מהותי ממה שסוכם עמו, כי אומדים את דעתו של הפועל, שגם מלכתחילה אם היו מציעים לו לעבוד בכך – היה מסכים. משא"כ אם כעת תובע ממנו בעה"ב לעבוד במלאכות קשות או בשעות שאינן נוחות לו כלל, שגם מלכתחילה אם היה מציע לו דבר זה, היה הפועל מסרב לכך, והיה מעדיף להישאר מובטל בביתו ולא לעבוד בעבודות מסוג זה, במקרים אלו – יד הפועל על העליונה, וישלם לו בעה"ב כפועל בטל – למרות שהפועל נשאר בביתו. עד שימצא הפועל בתוך זמן סביר מלאכה דומה למה שסוכם עמו.
דוגמאות מעשיות להבנת המרדכי
ודוגמא לדבר. אם בעה"ב סיכם עם סבל שיוביל עבורו תכולה של דירה בת שני חדרים או ציוד של משרד שהינו קל יחסית בתמורה לתשלום מסוים, רשאי אח"כ בעה"ב לשנות לפועל ולומר לו, שיוביל לו במקום מה שסיכמו בתחילה – תכולה של דירה בת חמישה חדרים שנמצאת בקומה גבוהה יותר וכו', בתמורה להוספה בשכרו כמקובל. כי אנו אומדים את דעת הפועל, שגם מלכתחילה היה מסכים לעבודה הזאת, כי הרי זוהי אומנותו. אבל לשנות לסבל או למורה את מהות המלאכה אליה נשכר, ולומר לו שבמקום הסבלות או ההוראה שנשכר לה, יעבוד עתה בנקיון הדירה או בעבודות אחרות שאינו מעוניין כלל להתעסק בהן, והיה מעדיף גם לכתחילה להישאר בביתו מובטל ללא שכר, ולא לעבוד במלאכות אלו. במקרים אלו, אם בעה"ב חוזר בו לאחר הקנין מהסיכום הראשוני, ותובע כעת מהפועל לעבוד עבורו במלאכות האחרות, תביעה זו נחשבת – כהרעה מוחשית בהסכם העבודה שביניהם, ותחשב – כפיטורי העובד ממלאכתו. ועל בעה"ב לשלם לו שכר כפועל בטל, עד שימצא הפועל בתוך זמן סביר עבודה חליפית.
ונוסיף עוד, שדין זה קיים, אפילו אם הפועל עובד מספר חודשים בלבד אצל המעביד, כך שעדיין לא זכאי לקבל פיצויי פיטורים בהתאם למנהג שקיים בארץ ישראל.
ביאור המניעה מלחייב פועל שנשכר למלאכה, שילמד במקום זה תורה באותן השעות
לאור האמור, מי ששכר בעל מלאכה לעבוד אצלו כמה שעות כמו: סבל, צבעי, נגר וכו', ולאחר שהפועל הגיע לבית בעה"ב או באמצע מלאכתו, חוזר בו בעה"ב מהעסקתו שלא באשמת הפועל - לא יוכל בעה"ב בשעות שבהן התחייב לפועל להעסיקו, לומר לפועל, שהוא ישלם לו עליהן, רק אם הפועל במקום לעבוד – יאמר כעת תהילים או ילמד תורה וכו', ואחרת לא ישלם לו אפילו כפועל בטל, במקרה שהפועל טוען – שגם כשלא ימצא עבודה, לא יעשה דברים אלו, ולא היה מסכים אף פעם להישכר לכך, אפילו בתמורה לקבלת שכר.
וביאור הדבר, שאע"פ שודאי ראוי לפועל בשעות שאין לו עבודה, ללמוד תורה או לפחות לומר תהילים וכו', אולם חיוב זה קיים על הפועל מצד קיום המצוות שבין אדם לקב"ה בלבד. ולעומת זאת חיוב בעה"ב לפועל הינה - אך ורק לפי גדרי הלכות שכירות פועלים שמבוארים בשו"ע חושן משפט. וע"פ גדרי שכירות פועלים – לא יכול בעה"ב לחזור בו לאחר הקנין ממה שסיכם עם הפועל והתחייב לו, רק אם יתן לו מלאכה שהיה מסכים גם מראש לעשותה.
חיובי מנהגי הפועלים שקיים בארץ ישראל
והנה בארנו עד כה בס"ד מה שנלע"ד מצד הדין. אולם ידוע לכל שיש בארץ ישראל [וכן במדינות נוספות] מנהג, לשלם לפועל שעבד לפחות כשנה ופיטרו הבעה"ב - פיצויי פיטורים בשיעור של משכורת חודשית עבור כל שנת עבודה. וכך המנהג גם במקרה שהפועל עזב מעצמו עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, שגם אז נחשב הדבר – כפיטורי בעה"ב את הפועל.
ומחמת מנהג זה, במקרים רבים למרות נכונות בעה"ב להוסיף שכר לפועל עבור השינוי במלאכה היותר קשה, בכל זאת נחשב הדבר – כהרעה מוחשית בתנאי העבודה – ונחשב הדבר שבעה"ב פיטר את הפועל.
ולכן אם הפועל עובד שם כשנה ומעלה, אם יעזוב מחמת הרעת תנאי העסקתו – יקבל פיצויי פיטורים. וצריך לבחון את הדבר בכל מקרה לגופו, בהתאם לסיכום הראשון שנעשה עם הפועל, ומנהג אותו מקום עבודה, ומנהג המדינה באופן כללי.
3. כתב השו"ע (חו"מ סי' צח, א) שכל אדם שחייבים לו כסף – החוב לא פוקע מאליו. ולכן אפילו אם לא תבע את הכסף ממי שחייב לו במשך השנים – לא נחשב הדבר שמחל לו על החוב.
לפיכך גם בנידון השאלה השניה, העובדה שהפועל לא תבע את חובו מבעה"ב, והמשיך לעבוד אצלו מחוסר ברירה – אינה נחשבת כמחילה על הכספים ושאר הזכויות שמגיעים לו, לפי הסיכום הראשון שנעשה ביניהם. ולכן כאשר יעזוב את מקום עבודתו מכל סיבה שהיא, יהיה רשאי לתבוע את חובו מבעה"ב.
אמנם אם הסיכום הראשון היה רק לתקופת זמן מוגדרת כמו שנה וכיו"ב, ובעה"ב שינה לרעה את תנאי העסקת הפועל מיד בתחילת עבודתו או באמצע השנה הראשונה – מגיע לפועל תוספת לשכרו בכפוף לסיכום הראשון, עד תום שנת עבודתו הראשונה. אבל ביחס לשנה השניה ואילך, מכיון שבעה"ב לא התחייב לו על כך מאומה – רשאי בעה"ב לשנות לו גם לרעה את הסכמי העסקתו. ובתנאי שיודיע זאת לפועל זמן סביר לפני תום השנה הראשונה, לפי המנהג המקובל בכל סוג עבודה, כמה זמן מראש צריך המעביד להודיע לפועל על פיטוריו ועל שינוי תנאי העסקתו לרעה, שמהות דבר זה כאמור לעיל הינו – כפיטורי הפועל.