מדוע אסור שתהיה תרעומת?

הרב דב קדרון

בבא מציעא עו ע"א
 

במצבים מסוימים של שינוי במשא ומתן בין אנשים נאמר: "אין לו עליו אלא תרעומת", וכידוע מכאן למד ר' ישראל מסלנט (וכן החתם סופר בחידושיו כאן) שסתם כך אסור שתהיה ליהודי תרעומת על חברו.

מה הסיבה שאסור להתרעם על אדם לשווא?

בגמרא לעיל (נב,ב) נאמר שאדם שנוהג במנהג חסידות, אם כתוצאה מכך תהיה לו תרעומת על חברו – עדיף לו לא לנהוג באותו מנהג חסידות, ומסביר רש"י שטוב לו יותר לא לנהוג באותו מנהג חסידות מאשר לבוא לידי תרעומת ולהוציא דיבה על חברו.

בשו"ת כד הקמח (סימן טו) כותב שמדברי רש"י עולה שמי שיש לו תרעומת על חברו בסוף בא לידי הוצאת דיבה עליו, ואף אם לא עושה זאת מיד, בסופו של דבר יבוא לידי כך.

כך אמר גם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל (שו"ת שלמת חיים עניינים שונים סימן נט) שבמקום שאמרו חז"ל שמותר שתהיה לאדם תרעומת על חברו פשוט הדבר שמותר לו גם לומר זאת לאחרים ואין בזה איסור של לשון הרע.

נמצא שיש השלכה הלכתית לכך שסתם כך אסור שתהיה לאדם תרעומת על חברו, כי באופן טבעי תרעומת גורמת לידי סיפור לשון הרע, לכן רק במצבים שבהם התירו חז"ל מותר לאדם שתהיה לו תרעומת על אדם אחר, ולא במצב רגיל.