איזו התמכרות טובה ואיזו רעה?

הרב דב קדרון

בבא מציעא עז ע"א
 

הסבלים בעיר מחוזא היו כל כך רגילים לעבודה, ואם לא היו עובדים ביום מסוים הם היו נחלשים כתוצאה מכך, לכן הם העדיפו את העבודה על פני הבטלה.

אצל יהודי הצורך לעשות מלאכה צריך להיות כזה שיש אפשרות לנוח ממנו, וכך מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין (ישראל קדושים אות ח) את הנוסח של תפילת מנחה של שבת: מנוחת אהבה ונדבה - שיהיה לבו של יהודי נודבו למנוחה זו מצד אהבת השם יתברך ולא מפני עצלותו ועייפותו ושחפץ במנוחה להנאת עצמו. מנוחת אמת ואמונה - שתהיה המנוחה באמת במעמקי לבבו ולא רק שנשמר במעשה בחיצוניותו מעשיית מלאכה ולבו טרוד בעסקיו ובמלאכתו. מנוחת שלום ושלוה השקט ובטח – כלומר שלא תהיה המנוחה לעול ולצער ולדאבון נפש, כמו שהיה אצל סבלי מחוזא.

לעומת זאת לעניינים רוחניים ראוי ליהודי להתמכר ולהגיע למצב שלא יוכל בלעדיהם, וכך מסביר ר' יצחק הוטנר זצ"ל (פחד יצחק שבועות מאמר לו אות ח) את מה שנאמר על יששכר (בראשית מט, טו): "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל", ולכאורה תמוה: וכי משום טובת - המנוחה, מאמץ לו אדם את העבודה ואת הסבל? אלא, מכיוון שיששכר הקדיש את כל כוחותיו ללימוד התורה וכל כך התרגל לכך, הוא מצא לו את עיקר השלוה, ואת מיטב - המנוחה, דוקא בסבל שעל השכם ובשעבוד כל כוחותיו ללימוד התורה.

התמכרות לעניינים גשמיים היא רעה, אבל התמכרות לעניינים רוחניים היא טובה.