לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב
 

שבועת השותפים / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי נלמד את הפרק השביעי במסכת שבועות העוסק בשבועות המשנה, שבועות מיוחדות שתקנו חכמים. אחת השבועות היא שבועת השותפים. חכמים תקנו, שאדם המתעסק בממון חברו, כמו שותף שמתעסק בממון של שותפו, יוכל בעל הממון להשביע אותו שהוא לא לקח מהממון שלא כדין. המיוחד בתקנה זו שאפילו אם בעל הממון לא טוען בוודאות שנלקח ממנו משהו, אלא הוא רק חושד, הוא יכול להשביע. כלומר, הוא רשאי להשביע את שותפו גם בטענת ספק.

הגמרא (מח עמוד ב) מסבירה שהטעם לתקנה זו היא משום שאדם המתעסק בממון חברו, מורה היתר לעצמו לקחת מהממון כיון שהוא טורח בו. הראשונים נחלקו בהבנת הטעם שנאמר בגמרא.

המרדכי (שבועות תשעב) מפרש שמכיוון שאנשים אלה מורים לעצמם היתר לקחת, יש סבירות שאכן הם לקחו, ויש מקום לחשדו של בעל הממון, ולכן חכמים חייבו אותם להישבע. הרמב"ם (שלוחין ושותפין ט, א), לעומת זאת, מפרש שמשום שאנשים אלה מורים היתר לעצמם, חכמים רצו ליצור הרתעה שלא ייקחו מהממון שלא כדין, ולכן תקנו אפשרות להשביע אותם. כלשון הרמב"ם: "ולמה תקנו חכמים שבועה זו? מפני שאלו מורין לעצמן שכל מה שיקחו מנכסי בעל המעות ראוי הוא להם מפני שנושאין ונותנין וטורחין, לפיכך תקנו להם חכמים שחייבין שבועה בטענת ספק כדי שיעשו כל מעשיהן בצדק ואמונה."

יתכן שישנה השלכה למחלוקת זו. לפי הרמב"ם, אין צורך בחשד מבוסס כדי להשביע. חכמים רצו שבכל מצב יהיה ניתן להשביע כדי שאדם יעסוק בממון חברו בצדק ובאמונה. לעומת זאת, לפי המרדכי, רק אם יש איזו סיבה לחשוד בעוסק בממון, אז מצטרף לכך הנטייה של אדם להורות היתר לעצמו במצב כזה, כדי ליצור חשד מבוסס שמכוחו ניתן להשביע. וכן פסק הט"ז (חושן משפט סימן צג) שלתובע צריכה להיות קצת הוכחה לחשד כדי להשביע. 

To the article in English