במה התחיל החורבן?

הרב דב קדרון

בבא מציעא פח ע"א
 

היו חנויות של פירות בירושלים לפני החורבן, שמצאו דרך למכור את הפירות בלי להפריש מהם תרומות ומעשרות, באופן שעל פי דין תורה הם באמת היו פטורים, אבל מדרבנן היה חיוב, וחנויות אלו נחרבו ראשונות, עוד 3 שנים לפני חורבן ירושלים.

רש"ר הירש (דברים יד, כב) מסביר שהפרשת תרומות ומעשרות מן התורה הוא מעשה של הודאה הבא לקדש את עבודת האדם לקיומו. הפירות החשובים ביותר, שנגמרה מלאכתם לצורך אכילת בעלים, אל יימסרו לאכילה בטרם נפרע מהם מס, כדי להביע את המטרה הרוחנית והאמיתית של החיים, לצורך הגשמת תכלית הרכוש. באמצעות המס הזה נדאג לקיום הלויים מחוסרי הקרקע, השקודים על טיפוח רוח התורה. נלמד לפני ה' לקדש את חיי ההנאה שלנו, ובמקום זה - בכל שנה שלישית - נדאג לקיום אחינו העניים חסרי הרכוש. ותורת ה' מסרה את קיום חובת המעשר לשמחה של מצוה שבלב כל ישראל.

בעל הפירות יכול למצוא דרכים כדי לפטור עצמו מחובה זו. אם רצונו להביא את ברכת היבול אל ביתו בדרכים צדדיות - "דרך גגות וקרפיפות" - אין מצוה זו חלה עליו. הוא יכול למצוא דרכים עוקפות ולאכול את תבואתו בלי לזכור את הלוי ואת העני, בלי לשמוח באכילתו לפני ה' בסביבות המקדש הלאומי של התורה. אולם אם רצונו לשמוח בה' ולהכניס את ברכת היבול דרך השער הפתוח של הבית והחצר, הרי המצוה חלה עליו.

כאשר אנשים רצו להיפטר מהחובה הנעימה הזו, למרות שפטרו את עצמם על פי הדין – זה היה תחילת החורבן.