חוטא? אלוקים איתך! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא מציעא קטז ע"ב
הבית והעלייה, נפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן - הרי בעל העלייה יורד ודר למטה, עד שיתקן לו את העלייה.
יש תופעה פסיכולוגית ידועה אצל אדם שנכשל וחטא, הוא מתבייש ומתוך בושה זו הוא נמנע מלבקש קרבת ה'. הרעיון שהוא התלכלך בעבירה גורם לו להתרחק עוד יותר, משום שמן הסתם אלוקים מאוכזב ממנו וכועס עליו. זה ברור שהתרחקות זו, גם היא עצת היצר שמבקש להפיל את האדם עוד יותר ממה שנפל עד כה, השאלה היא מה ניתן לומר לאדם כזה בכדי להוכיח לו ששיטה זו איננה פתרון, ואדרבא היא מעמיקה את הבעיה?
תשובה נפלאה ומיוחדת אפשר ללמוד מתוך דבריו של רבי אברהם יששכר בער מרדומסק (חסד לאברהם, סוכות "הנה מבואר בס'"), שלומד את דברי המשנה בסוגיה שלנו בצורה ייחודית מאוד.
"הבית", אומר החסד לאברהם, הוא הכינוי לעולם הזה, ובעל "הבית", הוא האיש הישראלי העושה את מלאכתו בתחומי העולם הזה.
"העליה" לעומת זאת, היא העולם הנעלה, ובעל "העליה", הוא הקב"ה בעצמו.
אלא שלעיתים האדם במעשיו בעולם הזה פוגם בעליה, בעולמות העליונים, ואיננו רוצה לתקן את דרכיו, מכל סיבה שהיא, וזאת למרות שהוא יודע מה צריך להעשות, ולמרות שהקב"ה נתן לו את האפשרות, הימים עוברים והאדם לא פונה לתקן את מעשיו.
התגובה למצב זה היא, שבעל העליה, הקב"ה בכבודו ובעצמו, יורד לבעל הבית ושוכן אצלו. הוא נמצא איתו במצבו שלו, כפי שהוא, עד שהעליה תתוקן.
כך, שאם אדם חושב לעצמו שאם לא ישים את ליבו לקרבת ה', ה' לא יהיה קרוב אליו, הרי שההיפך הוא הנכון, הקב"ה שורה ודר אצל מי שפגם בעלייתו, עד שהפגם יתוקן, והאחריות של החוטא היא להבין שני דברים: הראשון הוא מה הפגם שנעשה על ידו, ומה הוא צריך לתקן, והשני הוא שהכוחות שלו לתקן את הפגם כפולים, משולשים ומרובעים, מפני שהקב"ה בעצמו יורד אליו לעזרו במלאכתו.
הדבר היחידי שנותר אם כך, הוא לשנס מתניים ולתקן.
