אחר זמנו בשוקי סורא
שבועות מה ע"ב
"תניא: עבר זמנו ולא נתן לו - הרי זה אינו נשבע ונוטל! חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין...
גבי בעל הבית איכא תרי חזקי: חדא, דאין בעל הבית עובר בבל תלין, וחדא, דאין שכיר משהא שכרו".
וכן נפסק בשו"ע חו"מ פט, ג:
"אם תבעו אחר זמנו... המוציא מחבירו עליו הראיה".
אמרו במסכת בבא מציעא דף קיא ע"א:
"אמר רבה בר רב הונא: הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין. מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי, אבל משום בל תשהא - ודאי עובר".
ונפסק בשו"ע חו"מ שלט, ט:
"שכיר שמכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק, אינו עובר בבל תלין (ויקרא יט, יג), אפילו יש לו מעות; ומיום השוק ואילך, אם אינו נותן לו עובר משום אל תאמר לרעך וגו' (משלי ג, כח). הגה: וה"ה הני שאין דרכן לשלם עד שיחשבו עם הפועלים, אינם עוברים עד שיחשבו עמהם (נ"י פרק המקבל)".
אם כן בשוקי סורא, או בכל מקום שמקובל שלא לשלם לשכיר ביומו, תהא הסיבה אשר תהא, מסתבר שבטלה חזקת: "אין בעל הבית עובר בבל תלין", וגם 'אחר זמנו' יחשב כתוך זמנו.
אמנם ציין הנתיבות שם על סימן פט, ג, שהגמרא מנתה חזקה נוספת - שאין שכיר משהה שכרו.
אבל נראה שהכוונה היא שאין השכיר משתהה מלתבוע שכרו ברגע שהוא יכול לעשות זאת. אך אם בטלה חזקת התשלום של בעל הבית, גם השכיר משתהה כי הוא אינו בטוח שיקבל שכרו. לכן גם לענין זה יהיה במקרה זה דין אחר זמנו כתוך זמנו. תדע, שהברייתא שבגמרא רק ציינה את חזקת 'אין בעל הבית עובר בבל תלין', ונראה שכללה את החזקה השניה בחזקה זו.
