טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ומלוה בריבית ומפריחי יונים – יונת הבית 

"היה אחד מהן משחק בקוביא, ומלוה ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהן חשודין, חזרה השבועה למקומה, דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו" (שבועות מה ע"א).

שם עברי: יונת הבית   שם באנגלית: Domestic pigeon   שם מדעי: Columba livia domestica  

שמות נרדפים במקורות: תסיל


נושא מרכזי: מהם מפריחי יונים ומדוע הם פסולים לעדות?

לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.

סוגייתנו לא פירשה מהי הסיבה לפסולם של המנויים במשנה (משחק בקוביא, מלוה ברבית, מפריחי יונים וסוחרי שביעית) ודבר זה נידון בסוגיות אחרות. נתייחס במאמר זה לפסולם של מפריחי היונים בלבד. בשאלה זו עסקנו כבר בסנהדרין (כה ע"א) ונחזור על הדברים שנית.

"מאי מפריחי יונים? הכא תרגומה אי תקדמיה יונך ליון. רבי חמא בר אושעיא אמר: ארא. מאן דאמר אי תקדמיה יונך ליון מאי טעמא לא אמר ארא? אמר לך: ארא מפני דרכי שלום בעלמא. ומאן דאמר ארא מאי טעמא לא אמר אי תקדמיה יונך ליון? אמר לך היינו משחק בקוביא. ואידך? תנא תולה בדעת עצמו ותנא תולה בדעת יונו, וצריכא. דאי תנא תולה בדעת עצמו, התם הוא דלא גמר ומקני דאמר: קים לי בנפשאי דידענא טפי, אבל תולה בדעת יונו אימא לא. ואי תנא תולה בדעת יונו, דאמר: בנקשא תליא מילתא, ואנא ידענא לנקושי טפי, אבל תולה בדעת עצמו אימא לא, צריכא" (סנהדרין, כ"ה א').

פירוש: עוד שנינו במשנה שמַפְרִיחֵי יוֹנִים אף הם פסולים לעדות. ושואלים: מַאי [מה הם] "מַפְרִיחֵי יוֹנִים"? הָכָא תַּרְגּוּמָהּ [כאן תרגמו, הסבירו] זאת שהוא עושה מירוצי יונים אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן [אם תקדים יונתך את יונתי]. ר' חָמָא בַּר אוֹשַׁעֲיָא אָמַר: אָרָא (שמלמד את יוניו לצוד ולהביא יונים משל אחרים). ושואלים: מַאן [מי] שאָמַר שההסבר הוא אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן [אם תקדים יונתך ליוני], מַאי טַעְמָא [מה טעם] לֹא אָמַר אָרָא? אָמַר [יכול היה לומר] לְךָ: אָרָא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם בְּעָלְמָא [בלבד] הוא, ואינה גזל ממש, שאין לו לבעל היונים ביוניו בעלות גמורה, שהיונים גדלות מאליהן בביתו. וּמַאן [ומי] שאָמַר אָרָא מַאי טַעְמָא [מה טעם] לֹא אָמַר שההסבר הוא אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן [אם תקדים יונתך ליוני]? אָמַר [יכול היה לומר] לְךָ: בכך אין חידוש כי הַיְינוּ [זהו] אותו דבר כ מְשַׂחֵק בְּקוּבִּיָּא, כלומר, זהו אותו פסול של כל משחקי המזל. וְאִידָךְ [והאחר] מה עונה הוא על קושי זה? לדעתו יש לחלק ולומר כי תָּנָא [שנה] גם תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ כשמשחק בעצמו בקוביא וסבור שירוויח וְתָנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת יוֹנוֹ. ומסבירים: וּצְרִיכָא [ונצרכו שניהם] להיאמר. כיצד? דְּאִי תָּנָא [שאם היה שונה] תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ, היינו אומרים: הָתָם [שם] הוּא דְּלָא גָּמַר וּמַקְנֵי [שאינו גומר ומקנה] ומשחק עמו שאָמַר [שאומר בלבו] "קִים לִי בְּנַפְשַׁאי דְיָדַעְנָא טְפֵי" [מובטח אני בעצמי שאני יודע יותר] את דרכי וכללי המשחק, ואנצח בו. אֲבָל תּוֹלֶה בְּדַעַת יוֹנוֹ אֵימָא [אמור] שלֹא, שהרי אינו יכול להבטיח את התוצאות. ולהיפך, וְאִי תָּנָא [ואילו שנה] רק תּוֹלֶה בְּדַעַת יוֹנוֹ היינו אומרים שאָמַר בִּנְקָשָׁא תַּלְיָא מִילְּתָא [בנקישה תלוי הדבר], שהיו מקישים על עצים וכיוצא בהם, לזרז את היונים, וַאֲנָא יָדַעְנָא לְנַקּוּשֵׁי טְפֵי [ואני יודע לנקש טוב יותר] אֲבָל תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ אֵימָא [אמור] שלֹא, שוודאי ענין של מזל הוא, ואינו יודע אם ירויח, על כן צְרִיכָא [נצרכה] לומר בשני המקרים.  (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

בגמרא מובאים שני פירושים למהות האיסור שעליו עוברים "מפריחי יונים" שבגללו הם פסולים לעדות:

לפירוש הראשון האיסור הוא לקיים מירוצי יונים ובלשון הגמ' "אי תקדמיה יונך ליון". מוסיף רש"י: "אם תקדמיה יונך ליון - ליוני אתן לך כך וכך". עד היום מקובלים מירוצי יונים במקומות שונים בעולם ובהם המנצחים זוכים בפרסים יקרי ערך. לאחרונה התחדש המנהג הזה אפילו בא"י. היונים המשתתפות הן יוני דואר העוברות אימוני כושר ומסוגלות להגיע בעזרת רוח גבית למהירות של 100 קמ"ש. אימוני כושר אלו נערכים בין 10 ל – 15 שנה ולכן מעדיפים המשתתפים בתחרויות אלו לקנות יונים שאומנו בחוות מיוחדות בחו"ל. התחרויות נערכות בשעות הבוקר הקרות לפני שהעופות הדורסים מסוגלים לדאות בעזרת תרמיקות (זרמי אוויר חם) ולטרוף את היונים המתחרות. המירוצים מבוססים על התנהגותה הטריטוריאלית של היונה הגורמת לכך שהיא שואפת לחזור לשובך שלה גם ממרחקים של מאות ק"מ. התחרות מתבצעת על ידי כך שמשחררים את היונים המתחרות בו זמנית ובודקים מי מהן תחזור ראשונה לשובכה.

מקשה הגמרא על פי פירוש זה מה החידוש בהפרחת יונים לעומת משחק בקוביא ומתרצת שלכל אחד ממשחקים אלו יש מאפיין מיוחד לו. אם היה נכתב במשנה רק משחק בקוביא היינו סוברים שמותר להפריח יונים שהרי ההצלחה תלויה ביונה ולא ביכולת הבעלים ולכן יש כאן גמירות דעת להקנות את מחיר ההתערבות במקרה של הפסד. ולהיפך, אם היה נכתב רק מפריח יונים היינו סוברים שרק בזה אסור משום שהדבר תלוי ביכולת המאלף ולכן אין גמירות דעת להקנות במקרה הפסד. בלשון רש"י: "בנקשא תליא מילתא - שיש לו דפין של עץ מנקשין זו לזו, והיונה שומעת קולן ומכרת שבעלה מזרזה וממהרת לעוף. הכי גרסינן אנא ידענא בנקשא טפי. נקשא - הכאה זו על זו". ייתכן מאד ששיטת האילוף התבססה על מתן חיזוקים חיוביים בצורת מזון טעים במיוחד. המאלף השמיע קולות נקישה בעזרת לוחות עץ תוך כדי הצעת מזון ובאופן זה למדו היונים לקשר (התנייה) בין קול מסויים למזון. בימינו מקובל לאלף את היונים על ידי שחרורן במרחק הגדל בהדרגה מהשובך עד מרחקים של עשרות ומאות ק"מ. המירוץ המתואר במשנה על פי פירוש זה של הגמרא היה חייב להתנהל במרחקים קצרים שאפשרו ליונים לשמוע את קול הנקישות. מתאר רבינו חננאל את שיטת התחרות: "ומפריחין אותן שניהן בבת אחת ומנקשין אחריהן וכו'"..

הפירוש השני הוא של רבי חמא בר אושעיא: מפריחי יונים הם ציידים הלוכדים יונים השייכות לאחרים, "ארא - אשתליו"ן, מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן, ויש בהן גזל". ארא הוא שיטה שבה הגזלן מושך אל שובכו יונים משובך זר בעזרת יונה מאולפת. רבינו חננאל מתאר לכידה באופן שונה: "קושרין חוט ארוך בעוף ומפריחין אותו בגג ומצפצפין ומתקבצין סביבותיו עופות של בני אדם מן שובכין אחרים וכיוון שמתקבצין פושט רשת ונוטלן וכו'".

יוני הבית יוצאות דופן מבין שאר חיות הבית בכך שאין הן נחשבות כרכושו המלא (מדאורייתא) של בעליהן משום שלא נעשה בהן קנין גמור והן חופשיות לנוע כרצונן ולכן גזל זה הוא רק מדרבנן משום דרכי שלום. מפרש כאן רש"י: "מפני דרכי שלום בעלמא - דתניא (חולין קל"ט, ע"ב) יוני שובך ויוני עלייה יש בהן גזל מפני דרכי שלום, ולא גזל גמור, דלא זכה בהן בעל השובך, דממילא קאתו ורבו להתם, ובגמרא דהשואל (ק,ב, ע"א) גרס לה". לעומת זאת דינן של יונים המגודלות בכלובים סגורים שונה הן לעניין גזל והן לעניין מצוות שילוח הקן: "מכאן אמרו: יוני שובך ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית, וכן יוני הרדסיאות פטור" (חולין קל"ט ע"ב).

יונת דואר – ניכרת בדונגית מפותחת

 
לעיון נוסף:

"בית ארבעת כורין מלא שגר היונה"

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.