מהי החכמה שבסדר קדשים?
הרב דב קדרון
בבא מציעא קט ע"ב
רב אחא בריה דרב יוסף הקשה קושיה חריפה לרב אשי, ובתגובה הוא ענה לו: "כשתגיע לשחיטת קדשים בוא ותקשה לי", ומבאר רש"י: "הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות, וכי מטית למסכת זבחים, שהיא עמוקה - תא אקשי לי, ואתן לב לתרץ לפי שאלתך".
בעל חיי אדם (בהקדמה) כותב שפירוש רש"י דחוק, שהרי אדרבה אמר רבי ישמעאל (סוף ב"ב): "הרוצה להחכים, יעסוק בדיני ממונות, שהם כמעין המתגבר", ומכיוון שקושייתו של רב אחא בריה דרך יוסף הייתה בדיני ממונות, שבהם יש הרבה לפלפל, מפני מה אמר לו רב אשי שיקשה לו בסדר קדשים.
משום כך הוא מסביר שרוב לימודם של האמוראים היה בהלכות הנצרכות למעשה, ולא היה להם פנאי לעסוק בפלפולים שאינם למעשה, אלא רק מידי פעם כאשר למדו דברים כמו סדר קדשים שלא נהג בזמנם למעשה אז היו מתפלפלים ויורדים לעומק העניינים, ובאותו זמן שרב אחא הקשה לרב אשי הוא היה עסוק בלימוד של הלכה למעשה, לכן אמר לו: קושיה מפולפלת כזאת שייכת ללימוד העיוני של סדר קדשים.
אולם החפץ חיים (במאמרו תורה אור שנדפס בתחלת ס' אסיפת זקנים על קדשים) כתב שבמסכת שבת (ל"א ע"א) נקרא סדר קדשים: "חכמה", וכן מפירוש רש"י כאן רואים את עומק החכמה שבסדר קדשים. ומה שאמרו שדווקא דיני ממונות מחכימים, זהו משום שהם עניינים שבנויים על שכל האדם, והעיסוק בהם מפתח את השכל, אולם בענייני קדשים יש חכמה שהיא למעלה משכל האנושי.
