מהי ההשפעה של נשים פסולות?
הרב דב קדרון
בבא מציעא קטו ע"א
בגמרא נזכר האיסור שאסרה התורה למלך להרבות נשים, כדי שלא יסירו את לבבו מה'.
השם משמואל (ויקרא פרשת אמור שנה תרעג) כותב לגבי הכהנים שעניינם הוא לחבר את העליונים והתחתונים, שמים וארץ, ואצל האדם המוח והלב מקבילים לשמים וארץ, ולכן מי שתפקידו לחברם צריך שיהיו קודם כל אצלו המוח והלב מחוברים. לכן אסרה התורה על הכהנים שני עניינים שקשורים למוח וללב.
איסור אחד הוא להיזהר מטומאת מת, שהיא קדושת המוח, כי טומאת המת מביאה לידי טמטום השכל, כמו שכתוב (איוב ד'): "ימותו ולא בחכמה" שהיא העדר הארת החכמה, וכן כתב מהרח"ו שמחמת העדר אפר פרה לטהר מטומאת המת אינה מצויה כל כך הופעת רוח הקודש, והנבואה נעדרת לגמרי.
והאיסור השני, לא להתחתן עם נשים פסולות, הוא עניין קדושת הלב, כמו שכתוב לגבי מלך (דברים י"ז): "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", וכל שכן נשים פסולות שהן במדרגה פחותה, שהן מושכות את לבו למדרגה פחותה.
כאשר הכהן מתקדש בשתי קדושות אלו הוא מסיר את המסכים המבדילים בין המוח והלב, הן מצד המוח והן מצד הלב, קדושה מטומאת מת מסירה את המסך המבדיל מצד המוח, וקדושה מנשואי נשים פסולות מסירה את המסך המבדיל מצד הלב, ואז יש אחדות בין מוחו ולבו ויכול להשפיע מכך על כל הבריאה.
