מתי יש תוקף למעשה עבירה?
הרב דב קדרון
בבא מציעא קטז ע"א
נאמר בתורה (דברים כד, ו): "לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל", ומכאן שאסור למלווה לקחת מהלווה משכון כלים שעושים בהם אוכל נפש.
בגמרא מסופר על מלווה שלקח מהלווה סכין של בית המטבחיים שחותכים איתו בשר, ואמר לו אביי שהוא צריך להחזיר את הסכין, כי זהו כלי שעושים בו אוכל נפש.
תוספות (במסכת תמורה ו,א ד"ה שאני) מקשים מכאן על מה שאומר אביי עצמו במסכת תמורה (שם) שכל דבר שאסרה התורה לעשות, אם עבר אדם ועשה זאת – מעשהו מועיל, ויש לו תוקף, ואם כן מדוע הורה אביי לאותו אדם להחזיר את הסכין, הרי לאחר שעבר על האיסור יש תוקף למעשהו ולכאורה אין לו חיוב להחזירו.
הם מתרצים שיש תוקף למעשה העבירה אצל מי שהתכוון לעבור על האיסור, אבל אותו מלווה לא ידע ולא רצה לעבור על איסור התורה, לכן לא היה תוקף למעשה התפיסה של הסכין.
על פי זה כתב בעל ספר מנחת פתים (סימן רח סעיף א) לגבי אדם שעבר ומכר ספר תורה, וחוזר בו, כי טוען שהמקח טעות שלא ידע מהאיסור, שמעיקר הדין אכן זהו מקח טעות וניתן לבטל את המכירה, אולם למעשה אם כבר נתן את ספר התורה לקונה אי אפשר להוציאו מידו, כי מי יאמין למוכר שלא ידע מהדין הפשוט שאסור למכור ספר תורה, ומכיוון שקרוב לוודאי שהוא כן ידע שאסור למכור ספר תורה, ובמזיד יש תוקף למעשה - אי אפשר להוציאו מהקונה המוחזק בו.
