מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

זכויותיהם של גבאי צדקה השכונתיים

הרב צבי שפיץ

בבא בתרא ח ע"ב

שאלה:
קופת צדקה שכונתית נקלעה לקשיים כספיים רבים, ולשם כך הוחלט לעשות מגבית חירום, באופן שגבאי הקופה יעברו מבית לבית בשכונה כדי להתרים את התושבים להצלת הקופה.
כעת ברצונם לברר מבחינה הלכתית, וכן לצורך השקיפות והישרות, האם צריך שהגבייה בבתים תיעשה ע"י שני אנשים שילכו ביחד או מספיק שגבאי אחד ילך?

תשובה:
א. בזמן הזה מכיון שאין סמכות לגבאי הצדקה לכוף את האנשים לתת צדקה - מספיק גובה אחד שיגבה מטעמם. (1)
ב. אם הנהלת קופת הצדקה או כל מוסד תורני אחר ראו לנכון, שיקבלו יותר תרומות במידה ושני גבאים ילכו במשותף מתורם לתורם כדי לגבות את התרומות – הם רשאים לשלוח שני גבאים שיגבו את הכסף עבורם. היתר זה קיים, גם במקרים שהדבר יגרום להם הוצאות כספיות נוספות. (2)
ג. לצורך השקיפות והישרות בעיני הציבור אותם הם משרתים, ראוי לקופת הצדקה לפרסם בשכונה פעם בשנה דו"ח כללי בלבד של הוצאות והכנסות, מבלי לפרט בצורה פרטנית עלות של כל סעיף וסעיף ממרכיבי ההוצאות וההכנסות. וכך נוהגים במקרים רבים קופות צדקה שכונתיות או הנהלות בתי כנסת שכונתיים. (3)

מקורות:
(1) מבואר במשנה בשקלים (ב.) שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו מכריזים החל מהיום הראשון של חודש אדר בכל ערי ישראל, שכל אחד יביא מחצית השקל לצורך קניית קרבנות הציבור לכל השנה, שהתחילה בחודש ניסן עד סוף חודש אדר בשנה הבאה. ומבואר במשנה (בדף ג:) שבחמשה עשר באדר היו יושבים גבאי בית הדין שבכל עיר בישראל, ומבקשים בנחת מכל אחד שעדיין לא נתן, שיתן את מחצית השקל שחייב. אולם מ-כה באדר, החלו גבאי ביה"ד למשכן את מי שלא נתן. כלומר, נכנסו לבתים של האנשים שלא מלאו את חובתם, ולקחו מהם בעל כורחם משכון, אותו יחזירו רק לאחר שיתנו את מחצית השקל.
המקור לכפיה על הצדקה
והנה מבואר בגמ' ב-ב"ב (ח:) אמר מר: אין עושין שררות [כפיה], על הציבור בפחות משני אנשים. והמקור לכך אומר שם רב נחמן שנלמד מהפסוק (שמות כח, ה) "והם [שניים] יקחו את הזהב" וגו'. וממשיכה שם הגמ', אמר רב נחמן בשם רבה בר אבוה, התורה נתנה כח לשני גבאי הצדקה שיבואו ביחד לכפות כל אחד מתושבי המקום לתת צדקה, כפי הסכום שהעריכו אותו הגבאים שביכולתו לתת. ולצורך כך הם יכולים להיכנס לביתו אפילו בערב שבת, למרות שזה זמן דחוק שבו כל אחד עסוק בהכנות לשבת. וכך פסק גם השו"ע (יו"ד הל' צדקה סי' רמח, ב). נמצאנו למדים מכאן, שבכל המקרים שישנו חיוב על האדם לתת צדקה – מותר לגבאי הצדקה לכופו על כך, ואפילו בזמנים דחוקים, למרות שאסור להזמינו להתדיין בבי"ד בזמנים אלו כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' ה, ב).
כמו כן התבאר בגמ' ב- ב"ב (ח:) שהכפיה שנלמדת מהתורה, צריכה להעשות ע"י שני גבאים שיבואו ביחד, ואין גבאי יחיד רשאי לכוף על הצדקה, ואפילו אם אותו גבאי הינו גדול הדור והרב של העיר. וכמו שכתבו שם התוס' (ד"ה כי הא וכו'), שאפילו לרבא שהיה רב העיר ורבם של ישראל, היה אסור לכוף לצורך גביית הצדקה אם אינו מצרף אליו אדם נוסף וע"ש. ולפי"ז מתבאר, שגם הכפיה של גבאי בי"ד לתת את מחצית השקל המבוארת בתחילת מסכת שקלים, היתה צריכה להיעשות ע"י שני גבאים שבאו ביחד למשכן את החייב במחצית השקל.
הסיבה שבזמן הזה רשאי גם גבאי יחידי לגבות צדקה
אמנם דין זה קיים רק כאשר יש לגבאים את הסמכות לכוף את תושבי העיר לתת את מחצית השקל או את הצדקה השכונתית. אבל בזמן הזה [שהחל כבר לפני שנים רבות מסיבות שונות, ואכמ"ל] – אין סמכות לאף רב או גבאי צדקה לכוף על נתינת הצדקה, וביכולתו רק לבקש ולהפציר בדיבורים בפני התורם, אם יודע שיש באפשרותו הכספית לתת את סכום הצדקה שמבקש ממנו. אולם אינו רשאי לכופו על כך ולקחת ממנו בכפיה כסף או רכוש לצורך הצדקה או החזקת תורה ללא הסכמתו. נמצא לפי זה, שכל הנידון בזמנינו הינו, ביחס לנאמנותו של גבאי כשהוא יחיד, ולגבי נידון זה מבואר שם בגמ', שגם לגבאי צדקה יחיד יש נאמנות להחזיק בידיו את כספי הצדקה ולנהלם כהבנתו, וכך גם נפסק בשו"ע (יו"ד, סי' רנו, ג) וע"ש.
לאור האמור, מכיון שבזמן הזה גביית כספי הצדקה לצורך העניים או להחזקת תורה וכו' אינה נעשית בכפיה - רשאי גם לכתחילה גבאי קופת הצדקה השכונתית, ללכת לבדו ולבקש את כספי הצדקה מהאנשים. ודין זה קיים, גם אם אדם אוסף לצורך מוסדות פרטיים שהוא או שולחיו הקימו, וגם אם אוסף עבור צרכי צדקה אחרים.
(2) מבואר בשו"ע (חו"מ הל' אפוטרופוס סי' רצ, ד) שרשאי אפוטרופוס על יתומים ללבוש בגדים נאים מנכסי היתומים כשזה לתועלתם - שיהיו דבריו נשמעים, ובתנאי – שיהיה ליתומים תועלת מכך. וכן מבואר בשו"ע (חו"מ, סי' רפו, ב) שכאשר האח הגדול מטפל בצרכי אחיו ואחיותיו היתומים, מותר לו להוציא מכספי הירושה המשותפת כספים עבור קניית ביגוד נאה עבורו וכדו', אם ע"י כך הוא יוכל לטפל בצורה טובה ויעילה יותר עבור צורכי היתומים וע"ש.
לאור האמור, כך הוא הדין גם לגבי גבאי הצדקה השכונתיים או גבאי מוסדות התורה והחסד האחרים. שבכל אופן שייראה לעוסקים במלאכת קודש זו, שיוכלו לקבל יותר תרומות אם ישקיעו כספים בפרסומת והמסתעף מכך. או שאם יבואו שני גובים לתורם ולא גובה אחד, זה יגרום לתורם לכבדם ולתת תרומה גדולה – רשאים הם גם לכתחילה להוציא מכספי הצדקה עבור הוצאות נוספות אלו. ובתנאי, שלפני כן יוודאו עם המבינים בדבר, שאכן הוצאות נוספות אלו גורמות במקרים רבים שההכנסה שתתקבל תהיה מרובה על ההוצאה.
(3) מבואר בשו"ע וברמ"א יו"ד הל' צדקה (סי' רנז, ב), וע"ש גם בביאור הגר"א (ס"ק א), ופ"ת שם (ס"ק ב).