האם מותר לצער לשם שמים?
הרב דב קדרון
בבא בתרא טז ע"א
לפנינה אשת אלקנה היו ילדים ולחנה לא היו ילדים, ונאמר שפנינה הכעיסה את חנה, כמו שכתוב (שמואל א א, ו): "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס", ואמר על כך רבי לוי שכוונתה הייתה לשם שמים, כדי שחנה תתפלל ויהיה לה ילד.
הגאון האדר"ת זצ"ל (עובר אורח אות רכב) כתב בשם הגאון ר' מרדכי זקהיים מפינסק ז"ל שפנינה נענשה על כך, כמו שכתוב (שמואל א ב,ה): "עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה", ומפרש רש"י: "חנה ילדה שבעה שנאמר כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א ב) וכשחנה יולדת אחד פנינה קוברת שנים", ויש רמז בתורה לכך שאסור לנהוג באופן כזה, להכעיס לשם שמים, במה שכתוב (שמות כב,כב): "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ" והכוונה היא אפילו אם העינוי נעשה למטרה שנזכרת בהמשך הפסוק: "כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", גם זה אסור.
והוסיף על כך הגאון האדר"ת זצ"ל:
אמנם דבר זה היה נראה מצד הדין שמותר, כשמתכוון לשם שמים, אלא שיש לומר דאם ירגיל האדם בזה יוכל להתרגל לענות אותו לפעמים ללא צורך, ובפעם אחרת שלא יעשה כן לשם שמים עובר בלאו, ואולי נכשלה פנינה איזה פעמים בכיוצא בזה ועל כן נענשה.
בעניין דומה, מסופר בספר מעשה איש (ח"ב) שהתיר החזון איש לבחור להתחתן לפני אחותו שהייתה גדולה ממנו בשלוש שנים, למרות שזה יצער אותה, כי הצער הזה הוא לתועלתה ולטובתה כדי שתתפלל אל ה'.
