איוב וותרן בממונו היה
הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים
בבא-בתרא טו ע"ב
הכתוב משבח את איוב שהיה "סר מרע", ובתלמודים מפרשים את הביטוי.
בבבלי: "מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם - נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו."
פירוש זה מובא גם בירושלמי (סוטה סוף פרק ה), אבל שם דוחים אותו:
" 'וסר מרע' - אמר רבי תחליפא קיסריא: שהיה וותרן. אמר ליה רבי זעירא: ומאן דלית הוא וותרן לית הוא כשר?! אלא שהיה מוותר על קללתו."
בבבלי משבחים את איוב על כך שלא היה "עושה עניין" מפחות משוה פרוטה, אלא היה מוותר. הוא סר מרע, כלומר סר מקמצנות ומשיכה אחר הממון.
בירושלמי לא "מתלהבים" כמו בבבלי מהוויתור על ממונו. מי שנמנע מכך אין בו רע. בארץ ישראל השאיפה היא להתחבר עם העולם הזה, אבל באופן נכון ומדוייק, כאשר העולם הזה מלביש את הקודש.
שבחו של איוב היה בוויתור במחשבתו, שהיה מוחל ולא שם ליבו על קללתו.
ההבדל הזה מתאים לדברי הרב קוק (אורות הקודש ג, רפח) שאומר שבחו"ל אין ערך כי אם למעשה, ובא"י מתגלה קדושת המחשבה. בא"י מסבירים שתכונת הוותרנות של איוב היתה במחשבתו, ועל כך שבחו הכתוב.
