דינא דבר מצרא בירושה

מאי טעמא? במחשבה נוספת

תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר

בבא בתרא יב ע"ב
 

נושא:
בסוגיתינו נחלקו אמראים על האיזון בין שיקולים מוסריים מאחורי תקנת דינא דבר מצרא לבין עיקר הדין, בעלות וזכות הקנין המשותף של יורשים.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי המחלוקות בין רבה ורב יוסף בדינא דבר מצרא בירושה?

הסבר בדרך תג"ל:
רבה סובר שכאשר אדם קנה שדה על המצר של שדה אביו שנפטר, יכול הבן לדרוש לקבל את חלקו בירושה באיזור הסמוך לשדה שקנה מכוח תקנת דינא דבר מצרא.
רבה נותן תוקף לשיקוליים המוסריים של "ועשית הישר והטוב בעיני ה' " (בבא מציעא קח. על פי דברים ו, יח ) ושל כופין על מדת סדום. הם גוברים על זכות הקנין והבעלות המשותפת של היורשים האחרים. כל זאת בתנאי שאין סיבה ברורה לכך שיורשים אחרים מפסידים מסידור זה.
בשטח ה"אפור", כשלא ברור שיורשים אחרים מפסידים וגם לא ברור שלא מפסידים, רבה מכריע לטובת השיקולים המוסריים, ומוציא בכח התקנה את הממון המשותף שמעיקר הדין שייך ליורשים כולם.
רב יוסף לעומתו סובר שכל זמן שלא ברור שאין הפסד ליורשים האחרים, הם יכולים לעמוד על זכות בעלותם כיורשים גם בשדה הסמוכה לשדה שקנה אחיהם. בשונה מרבה, שטח ה"אפור"
רב יוסף נותן משקל רב יותר לעיקר הדין המשפטי של בעלות וזכות הקנין של היורשים, ופחות לשיקולים המוסריים החיצוניים. רב יוסף מוכן להפעיל את תקנת דינא דבר מצרא רק כאשר אין סיכון שיפסידו היורשים האחרים.