כוחם של הרבים
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא יא ע"א-ע"ב
נושא:
סוגיתינו מרחיבה את הדיון שבמשנה ממישור היחסים בין שותפים למישור של יחסים בין היחיד לבין הציבור.
תנאים ואמוראים מתלבטים ומתווכחים על איזון בין זכות הקנין בבעלות פרטית לבין זכות ורשות של הרבים על שטח שבבעלות הפרט.
שאלות תג"ל:
מהי דעתו של רב הונא בנושא זה? על מי הוא התבסס?
מהי הסברא שלו?
הסבר בדרך תג"ל:
המשנה דיברה על תקנות שתקנו חכמים בין שותפים לטובת החלוקה והפרטיות על חשבון זכות הקנין של הזולת. אפשר לכפות חלוקה. הסוגיא מרחיבה דיון זה ומביאה תקנות לטובת הרבים, הציבור, על חשבון זכות הקניין של הפרט.
רב הונא ממשיך את קו המחשבה של רבי שמעון בן אלעזר בברייתא ושל רב אמי רבו ואמר: "אחד מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו- [כל] בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך".
רב הונא סובר שזכות כל בני המבוי ללכת בכל שטח המבוי. כל בני המבוי "מעכבין" שינוי שמשפיע על השימוש שלהם בכל המבוי. וכל זה- למרות שעושה השינוי פועל בשטח הפרטי שלו. בכל זאת, רב הונא סובר שהפרט משועבד לכלל, ויש לכל בני המבוי רשות ושעבוד על היחיד. אכן, כוחם של הרבים.
ראה דף יב, עמוד א':
אמר רב יהודה אמר רב:
מצר שהחזיקו בו רבים- אסור לקלקלו
אמר רב גידל: רבים שבררו דרך לעצמן, מה שבררו- בררו.
מה אתה חושב?
מהי דעתו של רבי בברייתא (על פי הסוגיא)? מהי הסברא שלו?
האם אתה פוגש בחיים שלך שהציבור "מצר את צעדיך" בתור אדם פרטי? מתי?
