גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תכז מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף טז ע"ב

ביאור מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם היתה לאברהם אבינו בת

"וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א), מאי 'בכל', רבי מאיר אומר, שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר, שהיתה לו בת, אחרים אומרים, בת היתה לו לאברהם ו'בכל' שמה (טז: ראה עוד להלן קמא.).

הרמב"ן בפירושו על התורה (בראשית שם) מבאר את המחלוקת: "ולרבותינו בזה ענין נפלא, אמרו 'וה' ברך את אברהם בכל', רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה, דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם, וזו לו לברכה, כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם, כי האשה ברשות בעלה, ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ, ואף כי יעבוד ע"ז, ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, 'דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא' (להלן קמא.), והיא הברכה 'בכל', כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר, ובאו אחרים והזכירו שם הבת" (עעו"ש ע"ד סוד. הובא גם ב'רבינו בחיי' שם).

בשו"ת 'תשובה מאהבה' (להגר"א פלקלס זצ"ל מפראג, מתלמידי הגאון הנוב"י זצ"ל ח"ב סי' רצד) כתב ביאור המחלוקת בדרך דרוש ופלפול, דהנה רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו במחלוקת של בית שמאי ובית הלל במס' יבמות (סא:) בגדר מצות פריה ורביה, וכמו ששנינו: "בית שמאי אומרים אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה", ולכו"ע, בין לרבי מאיר ובין לרבי יהודה, מתפרשת תיבת 'בכל' על דרך אמרם ז"ל (יומא כח:): "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה", וככה מתפרש הכתוב: "וה' ברך את אברהם בכל", שבירך הקב"ה את אברהם אבינו שקיים כל התורה כולה - ובכללה גם מצות פריה ורביה, ורבי מאיר ס"ל כב"ש שיוצאין יד"ח מצות פריה ורביה בשני זכרים, ואברהם אבינו יצא ידי חובתו במה שהוליד שני זכרים, ישמעאל (עי' שו"ע אבה"ע סי' א ס"ז האם צריכים שהבנים הנולדים טרם גירות יתגיירו עמו בכדי שיצא יד"ח המצוה, ועי"ש 'בית שמואל' סקי"ב ו'חלקת מחוקק' סק"ט שצדדו שאין צורך, ולפי זה שפיר יכולים למנות את ישמעאל לבן אברהם בכדי שיצא יד"ח, והגם שלא נתגייר) ויצחק, ולכן אמר "שלא היתה לו בת", כי שפיר מתקיים: "וה' ברך את אברהם בכל" – שקיים כל התורה כולה, במה שהוליד ישמעאל ויצחק, ואילו רבי יהודה ס"ל כב"ה, שצריכים זכר ונקבה בכדי לקיים המצוה, ולכן בכדי שתתקיים "וה' ברך את אברהם בכל", הוצרך לומר ש"היתה לו בת".

עוד העלה שם בדרך פלפול, וכן מובא (בספר 'בחירת אברהם' על מד"ר, ווילנא תרל"ב אחרי הקדמת המחבר) בשםו הג"ר בצלאל כהן זצ"ל מו"ץ בעיר ווילנא, דהנה הובאה ברייתא במס' סנהדרין (נז:): "כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה, אין בי"ד של ישראל ממיתין עליה ("כגון חייבי כריתות, אחותו ואחות אביו, ואחות אמו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואחות אשתו". רש"י) אין בן נח מוזהר עליה ("כדמפרש לקמן [שם נח.] דר' מאיר אליבא דר' עקיבא אמרה, דנפקי ליה עריות בבני נח מ'על כן יעזב איש' וגו', והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי". שם), דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין בי"ד של ישראל ממיתין עליהן ("כגון כל חייבי כריתות". שם) ובן נח מוזהר עליהן ("דלרבנן אתרבו בני נח מ'איש איש' לכל האמור בפרשה, ור"מ לא דריש איש איש לרבויי". שם)", ולפי זה ס"ל לר"מ שבן נח מותר באחותו, ולחכמים – בן נח אסור באחותו, ובפשטות נמנה רבי יהודה עם החכמים החולקים על רבי מאיר.

והנה התוס' (להלן קמא. ד"ה בת) הקשו על השיטה ש"בת היה לו ובכל שמה": "למה לא השיאה ליצחק, למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נז:) דבן נח מותר באחותו". ותירצו שני תירוצים: "וי"ל, דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה, ולכך לא רצה להשיאה ליצחק". ולפי האמור י"ל באופן נוסף, כי ר"מ הסובר שבן נח מותר באחותו לשיטתו ש"לא היתה לו בת", כי אם היתה לו בת יקשה לשיטתו מדוע לא השיאה ליצחק, ורבי יהודה ס"ל ש"היתה לו בת", לשיטתו שבן נח אסור באחותו, ולכן שפיר לא קשה מדוע לא השיאה ליצחק, משום שאף שהיה דינו של יצחק כבן נח, לא השיאה לאותו בת, משום שגם בן נח אסור באחותו, ולק"מ קושית התוס', דלרבי מאיר הסובר שבן נח מותר באחותו לא היתה לו בת, ולרבי יהודה שהיתה לו בת – היתה אסורה על יצחק משום 'אחותו'.

הג"ר בצלאל כהן זצ"ל המשיך לפלפל בזה, כי קושיית התוס' תובן שפיר לשיטת האחרים שבברייתא ש"בת היתה לו לאברהם ובכל שמה", דהנה מבואר במס' הוריות (יג:) ש'אחרים' היינו רבי מאיר, ובכן ר"מ לשיטתייהו דס"ל שבן נח מותר באחותו שפיר, וס"ל גם כן ש'בת היתה לו לאברהם', שפיר קשה מדוע לא השיאה ליצחק, ולכך הוצרכו לתירוץ שהבאנו.

והמשיך עוד בזה, כי באמת יש סתירה מרבי מאיר לרבי מאיר, דר"מ עצמו אמר ש"לא היתה לו בת", ואחרים - שהוא רבי מאיר - ס"ל ש"היתה לו בת", ועל כך העלה שבענין בן נח מצינו גם כן שתי שיטות אליבא דר"מ, דהנה איתא בירושלמי (יבמות פי"א ה"ב): "גוי אחותו בין מאב בין מאם יוציא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אחותו מאם יוציא, אחותו מאב יקיים", הרי שר"מ סובר שגוי אסור באחותו, וגם בבבלי (סנהדרין נח.) נתקשו מר"מ אר"מ, ולפי פירושו של רש"י שם מבואר גם כן שאכן במימרא אחרת של ר"מ מבואר שבן נח אסור באחותו (עי"ש בתוס' ביאור אחר בסתירת ר"מ אר"מ, ולפ"ז אכן לא מצינו שיטה אחרת לרבי שאסור באחותו), ותירצו בגמרא שלפנינו: "לא קשיא, הא רבי מאיר אליבא דרבי אליעזר, והא רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא", ועי"ש מילתא בטעמא. ולפ"ז י"ל, שדברי רבי מאיר ש"לא היתה לו בת" נאמרו בשיטת ר"מ אליבא דרבי עקיבא, שבן נח מותר באחותו.