הדרך אל החכמה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא יב ע"א
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול.
צריך ללמוד תורה, זה ברור. אבל לכאורה ברגע שיש לאדם את הידע התורני, הוא יכול לפנות ללמוד תחומי ידע נוספים, שהרי הוא כבר יודע את מה שכתוב בתורה. לא כך?
שאלות מעין אלו, הן שאלות שמגיעות מבורות עמוקה ביחס לכל מה שהתורה מייצגת ובאה ללמד אותנו. את מטרתה האמיתית של התורה ניתן ללמוד מתוך מאמר חז"ל זה שמופיע בסוגייתנו וקובע כי החכם עדיף מנביא, וכפי שלומד את הדברים רבי משה יחיאל, בעל האש דת, מאוז'ורוב (אש דת, ה, מאמר רביעי – סוד ה' אל יראיו, אות ב).
הנבואה, הוא מסביר, היא התגלות רצון השם, כפי שהוא מגלה אותו לבן האדם – הנביא. אולם, גם לימוד תורה, הוא בעצם ביסודו גילוי רצון השם. האדם שלומד תורה, יכול ללמוד את הדברים כפי שהם, אולם יכול לנסות להבין את ההגיון שמרכיב בסופו של דבר את הוראות התורה, ובזה בעצם להחשף לרצון שהניע את גילוי הדברים בתורה.
מרגע שהחכם, לומד התורה, ירד לשורשי הדברים, והבין את מהותן של הוראות התורה, הוא יכול לשכפל את הדברים ולהבין כיצד לגלות את הנוכחות האלוקית, גם בדברים שהתורה לא מדברת עליהם במפורש, ולכן החכם עדיף מהנביא.
משום שהנביא נחשף לרצון האלוקי רק כאשר אלוקים מחליט לחשוף את הרצון הזה בפניו. רגע לפני הוא לא ידע מה הקב"ה רוצה, ורגע אחרי הוא לא יודע מה הקב"ה רוצה בדברים אחרים. ברגע המסויים הזה שזורחת עליו השכינה, באותו הרגע הוא יודע את רצון השם.
אולם, החכם שואף לראות את הרצון האלוקי בשרשו, ולכן בכל רגע ורגע מחייו הוא רואה כיצד הדברים שנכתבו בתורה מאירים את הפינות הרחוקות והחשוכות שעליהן התורה לכאורה איננה מדברת, ובהן היא איננה עוסקת, ולכן בכל רגע ובכל שניה החכם רואה וחש באופן ממשי את הנוכחות והרצון האלוקיים.
הדברים הללו מספרים לנו בעצם דבר יסודי מאוד ביחס לתורה. התורה היא איננה רק מידע, ומידע כזה שמגיע רק מהמקומות הגלויים שמובנים לנו. התורה היא רצון אלוקי, וכל עוד לא הצלחנו לפענח את הרצון הזה, הרי שעוד ארוכה הדרך. דרך שתארך עד מאה ועשרים.
