מרחיקין את הריחים

הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים

בבא-בתרא כ ע"ב

המשנה אומרת שיש להרחיק את מושב הריחים שלושה טפחים מהכותל. בבבלי יש דיון מה הבעיה בסמיכות הריחים לכותל חבירו.

לשון הבבלי: "מאי טעמא? משום טיריא". כלומר הריחים מנדנדים את הקרקע וזה מזיק לכותל.

בבבלי מקשים על הסבר זה: "והא תניא ושל חמור שלשה מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת, התם מאי טיריא איכא?" ריחים אלו אינם מנדנדים את הקרקע, ומדוע אפוא צריך להרחיק מהם?

על כך עונים: "אלא משום קלא", כלומר ההרחקה היא מפני קול הריחים.

מסקנת הרמב"ם מן הסוגיא (שכנים פ"ט ה"ג): "כדי שלא יניד אותו או כדי שלא יבהלנו בקול הריחים".

הרמב"ם מפרש שבריחים של המשנה נשאר הטעם של נדנוד הקרקע. כך משמע גם מן הגמרא עצמה, שבתחילת הפרק היא אומרת על משנת הריחים (יח ע"א): "הא קמשמע לן דטיריא קשה לכותל".

ומה בירושלמי?

בירושלמי כתוב כך: "הדא דתימר בריחיא דתמן [- ריחים של זמן המשנה (נתיבות ירושלים)], ברם בריחיא דידן שלשה מן האיצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת."

נראה מתוך הירושלמי שההבדל בין סוגי הריחים הוא רק בשמות של החלקים, אבל טעם ההרחקה אחד הוא, ועל כרחנו הוא "משום קלא", שהוא טעם נכון בכל סוגי הריחים.

יש לשאול אפוא מדוע בבבלי מחדשים ואומרים את הטעם "משום טיריא", ולא מסתפקים כל כך בטעם הקול, שהוא שייך בכל הריחים.

מכך שהגמרא לא מסתפקת בטעם קול הריחים, ומבקשת להעמיד כאן את טעם נדנוד הקרקע, משמע שטעם זה האחרון גדול מן הראשון. ההרחקה רק מפני הקול קצת קשה לבבלי. גם לראשונים טעם הקול נראה קלוש קצת. לשון תוס': "ולית ביה טיריא אלא קול בעלמא". כלומר - רק קול. והרשב"א כתב שגם הטעם מפני הקול, הוא עצמו מפני נדנוד הקרקע שהוא גורם. לשונו: "ושל חמור נמי אית לה טריה משום קלא, וכדכתיב 'ותבקע הארץ לקולם', וכדאמרינן בשחיטת חולין גבי אריא דבי עילאי דכי שאג נפיל שוראן דמתא".

נראה שההסבר הוא שלפי הבבלי עיקר טעם ההרחקה הוא כדי לא להזיק לכותל חבירו. מבחינה זו הטעם של נדנוד הקרקע מובן מאוד. ההרחקה מפני הקול הוא טעם פחות ממשי, והוא רחוק יותר מלהיות מוגדר כהיזק. לכן בבבלי נדים קצת מן הטעם הזה. בירושלמי לא אומרים שטעם ההרחקות הוא מפני החיוב שלא להזיק, כשם שבתחילת פרק ראשון לא מוזכר בירושלמי המושג היזק ראיה. חיובי ההרחקות הם מתוך ההבנה של בית הדין כיצד ראוי לסדר את חיי השכנות. מבחינה זו מובן שגם קול הוא טעם ראוי לחייב הרחקה.