מחיצה בין טוב לרע בחיים(2)
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא טז ע"א עד טז ע"ב
נושא:
סוגיתינו ממשיכה את ה"אגדתא" הארוכה על איוב, וממשיכה את הדיון על היחס בין הטוב והרע בחיינו. נחלקו אמוראים לגבי הערכת אמונתו של איוב לעומת אמונתו של אברהם.
שאלות תג"ל:
מהי מאפיין את הגישה של רבא לאיוב?
מה היחס בין עמדת רבא לעמדתו של רבי יוחנן בדף הקודם?
הסבר בדרך תג"ל:
כפי שלמדנו, רבי יוחנן התייחס באופן חיובי לאיוב. הוא חושב על הרע כשונה מאד מן הטוב. יש "מחיצה" ברורה בין הטוב והרע. איוב צודק להתריס נגדו, לא להשלים עם נוכחות הרע בעולם. אמונתו של איוב בקב"ה כוללת ומאפשרת לדבר אתו ולהתקומם נגד הרע הלא מוצדק שבחיים.
רבא לעומתו רואה את איוב כמי ש"חטא בלבו", ראה בו ובטענותיו כלפי הקב"ה כמי ש"ביקש להפוך קערה על פיה", כפר בבחירה חופשית, כפר בתחיית המתים, ו"בסערה חרף..."
רבא דוגל באמונה שמכילה את הטוב ואת הרע ביחד. יש לרבא גישה "אחדותית" לחיים; הכל מחובר, אין "מחיצה" בין טוב ורע. הכל מאת ה' ואין להתלונן. רבא בעצם דוגל באמונה של אברהם ש"לא הרהר אחר מידותיו" של הקב"ה.
מה אתה חושב?
אמונה שלך קרובה יותר לזו של רבי יוחנן או של רבא? או שילוב? או משהו אחר?
