"רוב" ו"קרוב"

מאי טעמא? במחשבה נוספת

תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר

בבא בתרא כד ע"א
 

נושא:
הסוגיה מעמתת בין שתי דרכים בהכרעת ספיקות, רוב וקרוב. רוב קובע את המציאות על פי הסתברות. קרוב קובע שייכות על פי מיקום.
הסוגיה קובעת עדיפות של רוב על פני קרוב.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא בהכרעת ספיקות על פי רוב? על פי קרוב?

הסבר בדרך תג"ל:
רוב וקרוב משקפים שתי דרכים שונות לשקול ספיקות.
רוב הוא מענה לשאלה: מה קרה? מהי המציאות?
בעגלה ערופה - מנין הגיע הנרצח?
בשובך - מנין הגיע הניפול?
באשה - מנין הגיע הדם?
בחבית של יין שנמצאה - מנין הגיעה?
רוב נותן מענה לשאלה זו על פי הסתברות.
קרוב נותן מענה לשאלה אחרת לגמרי ששואלים בספיקות. השאלה היא: למה הוא שייך? השייכות תקבע מהו ומיהו.
קרוב נותן מענה לשאלה זו ואומר: קובעים שייכות וזהות על פי מיקום. הסמיכות הפיזית במרחב קובעת מהו ומיהו. הנרצח שייך או לא שייך לעיר הזאת ולאחריותה - על פי מיקום גופתו.
הניפול שייך או לא שייך לשובך זה ולבעליו- על פי מיקומו הפיזי ביחס לשובך. וכן שאר ספיקות בסוגיה.
רבי חנינא מכריע שבירור המציאות על פי הסתברות עדיפה על פני קביעת שייכות וזהות על פי מיקום במרחב.

מה אתה חושב?
מהו ההגיון בהכרעת רבי חנינא והסוגיה לתת עדיפות לרוב על פני קרוב?
מה הקשר בין הנושא "רוב וקרוב הולכים אחר הרוב" לבבא בתרא ונזקי שכנים?