מדוע אסור להטות משפט של רשע?
הרב דב קדרון
בבא בתרא לא ע"ב
יש מחלוקת בגמרא האם חוששים ל"זילותא דבי דינא", כאשר בית דין פוסק דבר מסוים, האם מותר לו לשנות את פסק הדין כאשר באו עדים המעידים באופן שונה, והשאלה היא האם יש לחשוש שמא ילגלגו הבריות על בית דין על שסותרים את דיניהם ודומה לחוכא ואטלולא.
בעל השדי חמד (אסיפת דינים מערכה הא' סימן ג' ד"ה הטיית הדין) מסביר שחשש זה הוא אחד הטעמים לאיסור התורה (שמות כג, ו): "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ", שמוסבר בדברי הרמב"ם (סה"מ ל"ת רעח) שאסור לדיין להטות את הדין כנגד אחד מבעלי הדין שהוא רשע ובעל עבירות, וכמו שדרשו חז"ל במכילתא, שאף אם אביון הוא במצוות צריך לדון אותו דין אמת.
והקשה על כך השדי חמד: הרי יש סמכות לבית דין להעניש אף שלא כדין, ומדוע לא יוכלו להעניש את הרשע כאשר הזדמן לפניהם לדין ממוני.
וביאר שסמכות בית הדין להעניש רשע היא: "כדי שהחוטא ישוב ונחם מדרכו הרעה, או כדי שכל העם ישמעו ויראו, וכל זה שייך דווקא כשעושים הדבר דרך עונש ונקמה. אבל מה בצע בהטיית הדין, והוא לא ידע מזה, רק חושב בדעתו שכן שורת הדין מחייבת, וגם כל העם ישמעו ולא יראו, כי איזה רושם תעשה בליבם הטיה זו, אחרי שאין הדבר ידוע כי אם לדיין בלבד. ... וגם יש חשש זילותא דבי דינא כי פעם אחרת יבוא לפני בית הדין דין כזה ממש בשני אנשים כשרים, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע בדינו שלא כמו שדנו אתמול, ונמצא שם שמים מתחלל ח"ו."
