מותר לשקר כדי להגיע לאמת?

הרב דב קדרון

בבא בתרא לב ע"ב
 

בגמרא מסופר על אדם שתבע את חברו, שהיה מוחזק בקרקע, לדין, בטענה שגזל את קרקעו. הנתבע טען שהוא קנה את הקרקע מהתובע, ואף הוציא את שטר הקניין. התובע טען שהשטר מזויף. הנתבע התכופף ולחש לרבה שאכן השטר מזויף, אבל היה לו שטר מקורי שאבד, ולכן הביא את השטר הזה במקומו. רבה סבר שיש להאמין לו מטעם "מיגו", כי אילו רצה לשקר היה טוען שהשטר לא מזויף.

היה מי שרצה ללמוד מכאן שמותר לאדם לטעון טענת שקר אם באמצעות טענה כזו יוכל להוציא את הדין לאמיתו.

אולם הרשב"א (שו"ת ח"ג סימן פא) כתב שזוהי טעות, וחלילה ליהודי לשקר, ואפילו במקום שיפסיד כתוצאה מאמירת האמת, כמו שכתוב: "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב". ובאותו מעשה המובא בגמרא, לא אמרו שמותר לאדם לעשות זאת ולטעון כן, אלא שאם עשה כך וטען כן מאמינים לו כאשר יש מיגו.

על פי זה פסק הרב אלעזר חיימוב שליט"א (בכתב העת הישר והטוב כ, תשע"ו, קמ – קנט) שאסור לאדם לתבוע מחברת ביטוח סכום גדול יותר מהנזק הממשי, אף אם מטרתו היא שחברת הביטוח תשלם לו את סכום הנזק האמיתי, כי דרכן של חברות אלו להפחית ככל הניתן מהסכום המשולם.

לעומת זאת הרב אליהו בר שלום שליט"א (בכתב העת שערי צדק יד, תשע"ד, 317 – 335) כתב ששקר שמביא לתוצאה של אמת מותר, כל שלא נאמר בבית דין, ולכן מותר לאדם לשקר לרשויות המס שתובעים ממנו תביעה מופרזת, כדי לשלם בסופו של דבר את סכום המס האמיתי שעליו לשלם.