חזקה בקרקע ירושה
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא לא ע"א-ע"ב
נושא:
במחלוקת בסוגיתינו בין רב נחמן לרבא, רב נחמן דוגל בכוחו של בעלות, של "מרא קמא" לזכות בקרקע. רבא לעומתו מאמץ את הזכות שיש ברשות, בשליטה מעשית על הקרקע.
שאלות תג"ל:
איך נבין מחלוקת זו בין רב נחמן ורבא ? הם נחלקו במקרה שיש לצד אחד שני עדים על שהקרקע היתה שייכת לאביו ושהוא אכל שנות חזקה, ולצד השני יש רק עדים על (אותן) שנות חזקה:
רב נחמן מזכה את מי שיש לו עדות על בעלות אביו.
רבא טוען שזו עדות מוכחשת.
מהי הסברא במחלוקתם?
הסבר בדרך תג"ל:
לפי רבא, כמו שלמדנו בדף כט:-ל. מי שעומד בקרקע- במקרה גבולי, במקרה של ספק- הוא יזכה. כאן שיש ספק בגלל הערעור על כשרות העדים מתוך היותם מוכחשים, מי שהקרקע ברשותו עכשיו- יזכה.
כאמור, רבא מעדיף את העקרון של רשות ושליטה מעשית ו"המוציא מחבירו עליו הראיה" במקרים כאלה.
רב נחמן פוסק לטובת מי שיש לו עדות שאביו היה הבעלים, מרא קמא. רב נחמן סובר שזכות בסיסית בקרקע היא על ידי הוכחה לבעלות וקנין "משפטי" מוכח. חזקה ושליטה בקרקע אינן חשובות בעיניו מול בעלות מוכחת.
אחרי הכל, כמו שלמדנו, רב נחמן סובר "קרקע בחזקת בעליה עומדת".
מה אתה חושב?
בדף לב: במקרה שבהמשך באו עדים גם על בעלות אביו של הצד השני:
רב נחמן אומר שמוצאים מן הראשון. רבא סובר שלא מוציאים מן הראשון.
מהי הסברא במחלוקתם?
האם היא קשורה למחלוקת הקודמת שלהם?
