כוחה של תפיסה בקרקע
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא לב ע"א-ע"ב
נושא:
במחלוקת בסוגיתינו בין רבה לרב יוסף, רב יוסף דוגל בכוחה של בעלות, של שטר, לזכות בקרקע. רבה לעומתו מאמץ את הזכות שיש ברשות, בשליטה מעשית על הקרקע.
שאלות תג"ל:
רבה לרב יוסף נחלקו במקרה שאדם שהחזיק בקרקע פחות משלש שנים על סמך שטר שהוא הודה שהוא מזויף. רבה מזכה את המוחזק. רב יוסף סובר שמוציאים מידי המוחזק.
מהן הסברות העומדות מאחורי המחלוקת?
הסבר בדרך תג"ל:
לפי רבה, במקרה גבולי, במקרה של ספק- מי שעומד בקרקע הוא שיזכה בה. כאן יש ספק, ואין שטר ואין חזקת שלש שנים.
מי שהקרקע ברשותו עכשיו- יזכה. רבה מעדיף את העקרון של רשות ושליטה מעשית ו"המוציא מחבירו עליו הראיה".
המימד הרוחני של גישה זו, כמו שהזכרנו, הוא בכך ש "לה' הארץ ומלואה..." קנין מהותי הוא של הקב"ה, ולאדם יש "רק" רשות ושליטה מעשית. זה נכון בקנין וגם בחזקה במצבי ספק.
רב יוסף סובר שזכות בסיסית בקרקע מתקבלת על ידי הוכחת בעלות וקנין "משפטי" מוכח, כגון שטר. המימד הרוחני של גישה זו: "...והארץ נתן לבני אדם". חזקה ושליטה בפועל בקרקע אינן קובעות. אלא- שטר קובע, "אמאי סמכת? אהאי שטרא!" כאשר מודה שהשטר מזויף, "האי שטרא חספא בעלמא הוא", אז אין לו שום זכות. מוציאים מידיו למרות שהוא מוחזק, ומרא קמא זוכה.
מה אתה חושב?
רב אידי בר אבין פוסק "הלכתא כוותיה דרבה בקרקע". למה?