איך מבקשים "וצדקנו במשפט"?
הרב דב קדרון
בבא בתרא לה ע"א
יש בדיני ממונות מושג שנקרא "שודא דדייני", כלומר דינים שאין דנים אותם על פי טענות הצדדים או על פי הוכחות, אלא לפי מה שנוטה לב הדיין (ונחלקו הראשונים האם הדיין רשאי להחליט באופן שרירותי, או שמא הוא צריך לשער למי רצה הנותן להקנות את הבעלות).
על פי זה הסביר הבן יהוידע (ברכות סג,ב) מדוע דיני ממונות נקראים (שם) "מעין נובע", כי גם כאשר לוקחים הרבה מים ממעין, תמיד נובעים מים חדשים כל הזמן, ומשום כך דומים דיני ממונות למי מעין, כי אף במקום שאין הלכה פסוקה יכול הדיין להחליט כפי ראות עיניו, ונמצא שמחדש בהם דינים, כמו מי המעין שמתחדשים. מה שאין כן בדיני איסור והיתר, שם אין הדיין יכול להוסיף משלו כלום כאשר יודע את ההלכה, ויש לו לפסוק לחומרא בדין תורה מחמת חסרון ידיעה, כי לא נוכל מדעתנו להקל.
על פי זה ביאר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (ימלא פי תהלתך עיונים בתפילה השיבה) את נוסח התפילה: "וצדקנו במשפט", ולכאורה אין זה ברור מה הבקשה, שהרי ממה נפשך, מי שזכאי יצדיקוהו, ואם אינו זכאי למה יצדיקוהו, ואם יצדיקוהו שלא כדין הרי אין זה משפט. אלא, יש דינים התלויים לפי ראות עיני הדיין, כמו שודא דדייני, וכן במשפט שבידי שמים אפשר להתחשב בזמן עשיית העבירה ובמקום וכדומה, ויש הרבה צדדים שאפשר להצדיק את הדין, ואנו מבקשים מהקב"ה שיתחשב בדלותנו וקטנות המוחין שלנו ומאידך ביצר הרע הגדול שלנו, ויצדיקנו במשפט.
