הגודרות אין להן חזקה
הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים
בבא-בתרא לו ע"א
כל דבר שנמצא ברשותו של האדם, סימן שהוא שייך לו, אא"כ יש ראיה שזה לא שלו. זה נקרא חזקת מטלטלין.
כאשר מדובר על מטלטלין שהם מעולם הדומם, זה מובן מאוד. אבל כאשר נמצא תחת ידו של אדם בעל חיים, שהוא בעל יכולת תנועה עצמית, האם זה ראיה שאותו בעל חיים שייך לו? הרי יש לחשוש אולי הוא בא אליו מעצמו.
בבבלי אומרים: "אמר ריש לקיש: הגודרות אין להן חזקה", כלומר אין להם חזקת מטלטלין. מפרש הרמב"ם (פירוש המשנה בתחילת הפרק): "הוא קורא הגודרות כל דבר שהוא מתנועע מעצמו, והם כל בעלי חיים."
סיכומו של דבר, חזקת מטלטלין לא חלה על בעלי חיים, כיון שיש להם יכולת תנועה עצמית, והם יכולים לצאת מעצמם מרשותו של זה ולהיכנס לרשותו של זה.
הלכה זו מופיעה גם בירושלמי, אבל יש הבדל. בירושלמי אומרים כך (ב"ב פ"ג ה"א): "דמר (= דאמר) רבי יוחנן: עגלים וסייחים המקפצין ממקום למקום אין להן חזקה." (במקום אחר בירושלמי הלכה זו היא בשם רבי ינאי). זאת אומרת שההלכה הזאת נאמרת בירושלמי רק על עגלים וסייחים, כלומר בעלי חיים קטנים, שטרם רכשו כל תרבות, ודרכם להיות "מקפצין ממקום למקום". אבל בעלי חיים גדולים, שאין דרכם לקפץ ממקום למקום, משמע מהירושלמי שיש להם חזקה.
מה שורש ההבדל?
בעולם מתוקן כראוי יש שלטון של האדם על החי. "אמר רמי בר חמא: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר: נמשל כבהמות נדמו" (בבלי סנהדרין לח).
חז"ל אומרים שת"ח שבבבל מחבלים זה לזה ואלו שבא"י מנעימים זה לזה. נראה שתכונות אלו מתרחבות לכל המציאות. בבבל יש מלחמתיות בסיסית גם בין בעלי החיים והאדם, ובא"י יש יותר נעימות וקשר פנימי. לכן ההבנה הבסיסית היא שהבהמה לא משתמטת מתחת יד בעליה, ומתוך כך כאשר הבהמה תחת ידו של אדם זה סימן שהיא שייכת לו. אבל שיטת הבבלי היא שיש יותר מרחק בין המדבר לחי, ולכן העובדה שתיאורתית הבהמה יכולה להישתמט מתחת יד בעליה, מביאה את חכמי התלמוד הבבלי לומר שיכולת זו היא דומיננטית וקובעת מדיניות, כיון שהתפיסה הרואה בכל דבר ענין לעצמו, נפרד מחבירו, היא תפיסת הבבלי.
יש הלכה בהלכות שבת שגם בה רואים את אותו יסוד. האם צידת בעל חיים ישן נחשבת צידה או לא? בבבלי אומרים שזו צידה, כיון שההנחה היא שברגע שהאדם נוגע בבעל חיים ישן, מיד הוא מתשמט ובורח (שבת קו ע"ב). בירושלמי (שם פרק י"ד ה"א) אומרים שהוא פטור. רק הצד צבי ישן חייב, כי צבי גם כשהוא ישן הוא ףפותח עין אחת ורואה שבאים לצוד אותו, אבל שאר בעלי החיים שעוצמים את שתי העינים, נחשבים ניצודים ועומדים, ולכן לא חייבים על צידתם בשעה שהם ישנים. למדנו אפוא שבבבלי ההנחה היא שהחיה תשתמט מהאדם, ובארץ ישראל יש יותר שלטון על החיה, ולכן ההנחה היא שהיא לא תשתמט.
יתן ה' ונזכה לקיום מלא של הכתוב: "וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם".
