חזקה ומחאה למרחקים

מאי טעמא? במחשבה נוספת

תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר

בבא בתרא לט ע"א-ע"ב
 

נושא:
נחלקו רב נחמן ורבא (הצעיר) בסוגייתינו אם מחאה שלא בפניו הויא מחאה או לא הויא מחאה.
מחלוקת זו מבטאת תפיסות יסוד שונות בבעלות על קרקע בכלל, ועל חזקת ג שנים בפרט. 

שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי מחלוקת האמוראים במחאה שלא בפניו?

הסבר בדרך תג"ל:
במוקד מחלוקת זו נמצא הדיון על אופיה של חזקת שלש שנים שלמדנו בסוגית הפתיחה לפרקנו.
לפי רבי יוחנן והולכי אושא בדף כח, עמוד א - חזקה נלמדת משור המועד "כיון שנגח ג' נגיחות נפק ליה מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד; הכא נמי כיון דאכלה תלת שנין נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח".
חזקה של שלש שנים היא חזקה קבועה, כמו קביעות של נגיחות בשור; שלש שנים קובעות שליטה מליאה ורשות קבועה ומזכות את המחזיק.
מה יכול לעצור אותו?
רק מחאה ותביעה לפניו. כמו שאמר רב עוירא בדף כח:
"מה שור המועד בפניו בעינן [ 'והועד בבעליו' ]
אף [מחאה] בפניו [של המחזיק] בעינן". כמו העדאה בשור, יש במחאה כעין תחילת תביעה בבית דין, וצריך מחאה בפני המחזיק. מחאה שלא בפניו- לא הויא מחאה.
לעומתו, רב נחמן סובר שמחאה שלא בפניו הויא מחאה והיא מערערת חזקה. עמדה זו מתבססת על גישה אחרת לבעלות על קרקע. בעצם, בעל השטר זוכה בקרקע. זו נקודת המוצא. חזקת שלש שנים מועילה רק אם יש ערעור על בעל השטר. מהו הערעור?
הערעור הוא בכך שאם הקרקע היא באמת עדיין של בעל השטר, היה צריך למחות. אם לא מחה, סימן שכבר לא שלו, ואכן מכר למחזיק. אבל - אם כן מחה, אפילו במקומו, מחאה זו מקיימת את שטרו- קנינו, והוא זוכה. מחאה כלשהי, אפילו שלא בפניו, הויא מחאה. היא "מקיימת" את שטרו ואין כאן חזקה.

מה אתה חושב?
בסוגיתינו, נחלקו תלמידי רבי יוחנן אם מחאה בפני שניים או בפני שלשה.
מהן הסברות מאחורי הדעות השונות?
האם אתה יכול לחשוב על הסבר אחר מעבר להסברים שנאמרו בסוגיה?