מדוע אסף לבן את כל האנשים?
הרב דב קדרון
בבא בתרא מג ע"א
על פי המובא בגמרא נפסק להלכה (שולחן ערוך חו"מ ז,יב) שבכל דבר שיש לדיין בו צד הנאה, אינו יכול לדון עליו. לפיכך בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם, דייני אותה העיר פסולים לדון בנושא, כי יש להם הנאה מספר התורה כאשר הם שומעים את קריאת התורה, אלא אם כן יש להם ספר תורה אחר.
הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר שמות טו, כב) אמר שמכאן ניתן להביא ראיה לגבי המחלוקת המפורסמת בין הפוסקים האחרונים האם קריאת התורה הוא חיוב על כל אחד ואחד, או רק חיוב על הציבור. מכאן משמע שכל אחד ואחד חייב לשמוע את קריאת התורה, כי אם אין חובת היחיד לשמוע הרי לא מחויב שיהנה מהקריאה, ולמה פסולים בני אותה עיר לדון?
אולם ניתן לומר שאף אם החיוב מוטל רק על הציבור, מכל מקום יש הנאה לאדם גם כאשר הוא משתתף בקיום החובה הציבורית, בתור אחד מהשותפים.
על פי המבואר כאן הסביר בעל ספר שיר מעון (בראשית כט,כב) מדוע כאשר נשא יעקב את לאה, נאמר (בראשית כט, כב): "וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה", מדוע עשה משתה לכל בני המקום? אלא, לבן בעצמו ידע שירמה את יעקב בתתו לו את לאה תחת אחותה רחל, ובלי ספק יעקב בבקר כאשר יראה שהיא לאה, ישכים לבית דין ויטעון שמקח טעות הוא וירצה לבטל הקידושין, לכן אסף את כל אנשי המקום ויעש משתה, וכיון שנהנו מלבן יכולים לומר כולנו פסולים לדין בעניינים שקשורים ללבן והוצרך יעקב לנסוע לעיר אחרת לדון על זה, אשר ימשך זמן, ובין כך ובין כך יתפייס.
