גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תל"א מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף מד ע"ב

האם הופקעה זכותם של בני ישראל בירושת הארץ כשגלו ממנה

ה'חזון איש' (חו"מ סי' א סקכ"ז; יו"ד סי' סד סק"ה; שביעית סי' כא סק"ה) חוקר אודות חלקו של כל אחד מישראל, לו זכה בירושת הארץ כשנתחלקה בגורל על פי ה', ועבר הזכות ליורשם מדור דור, האם נפקע מהם לאחר שגלו מן הארץ. וז"ל: "יש לעיין, לאחר שגלו ישראל - וקנו האויבים הארץ בכיבוש מלחמה ויאוש ונשתקע שם בעלים, אי חשיבא הארץ של ישראל מצד הבטחת שמו יתברך להשיבה אלינו - והוי הגוף שלנו, והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו, מכל מקום יש לכל יחיד חלק בארץ - מצד שניתנה לכל ישראל ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבא, או דילמא, שאין מתנתו של אברהם אבינו ע"ה אלא עד שיכנסו לארץ וזכה כל אחד שלו, אבל לאחר שגלו ופקע קנינם, אין לישראל בה שום קנין עד שישובו וינחלו".

מדבריו נראה, שזכותו הפרטי של כל אחד מישראל ברור שנפקע מאתנו כשגלינו מארצנו, והנימוק הוא כי האויבים קנו את הארץ "בכיבוש מלחמה ויאוש ונשתקע שם בעלים". והזכיר במכוון סוגי קנינים אלו, כי הלא יתכן לומר, שקנינם של בני ישראל לא הופקע מהם כשהחזיקו הגוים בקרקעותם, דהלכה פסוקה היא (סוכה לא.; שו"ע חו"מ סי' שעא ס"א) "קרקע אינה נגזלת", ובמה הופקע קנינם של ישראל. לכן הזכיר קנינים אלו, כי 'כיבוש מלחמה' קונה - הגם שגזילה היא וקונה גם בקרקע, וכן הרי נתיאשו ישראל מרכושם ונשתקע שמם מקרקעם, ויאוש עם השתקעות שם הבעלים מועיל גם בקרקע (עי' תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע), ולכן מן הראוי שיפקע קנינם של ישראל מקרקע שלהם, כי האויבים קנו אותם בכיבוש מלחמה וע"י יאוש והשתקעות שם הבעלים (יצויין, שיתכן שכיבוש מלחמה אינו קנין כשלעצמו, וכל כוחו אינו אלא מחמת יאוש והשתקעות שם הבעלים, כי ע"פ רוב יש בכיבוש מלחמה גם יאוש והשתקעות שם הבעלים, ואילו בדברי החזו"א מבואר שכיבוש מלחמה הוא קנין כשלעצמו, ועי' 'פני יהושע' גיטין לח. רש"י ד"ה בחזקה; ובספר 'דבר אברהם' ח"א סי' י וי"א בארוכה).

ספקו של החזו"א שיהא לנו קנין הגוף בארץ ישראל - הוא מחמת הבטחת הקב"ה להשיבה אלינו, ואם כן "הוי הגוף שלנו, והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו, מ"מ יש לכל יחיד חלק בארץ - מצד שנתנה לכל ישראל ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבא", והבטחת הקב"ה לבד יתכן שנותנת לנו קנין הגוף באר"י (עי' ע"ז נג: שבנ"י כבר קנו את הארץ ע"י ההבטחה לאאע"ה גם קודם ירושתה), ואילו ספקו הוא: "דילמא, שאין מתנתו של אאע"ה אלא עד שיכנסו לארץ וזכה כל אחד שלו, אבל לאחר שגלו ופקע קנינם אין לישראל בה שום קנין עד שישובו וינחלו" (והביא מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' שלוחין ה"ז להוכיח שמתנת אאע"ה קיימת לעולם גם בגלות).

ביסוד זה שחלקו הפרטי של כל אחד מישראל הופקע - הכריע החזו"א (שביעית סי' כא סק"ב) מה שדן בענין חזרת הקרקעות ביובל אם יחזרו כל בנ"י בגלותם על אדמתם ללא ביאת הגואל, כי דין יובל תלוי בזמן שכל יושביה עליה (עי' ערכין לב:), ואם יחזרו כל ישראל ויכירו את חלקם, יש לדון אם יהיה נהוג דין יובל, והסיק: "... בזמן הזה לא שייך חזרת יובל, דכיון שירשו האויבים את הארץ קנו בכיבוש מלחמה וביאוש שפקע שם הבעלים... ואף אם ישובו ישראל על אדמתן קודם ביאת הגואל לא ינהג יובל, דהא בעינן שיהא כל שבט על חלקו כדאמר ערכין לב ע"ב... והכא כיון שגלו אבדו זכותן הראשונה, ומה שקנו בכסף מיד אויב לא חשיב חלק של שבט, אף אם יקנה כל השבט חלקו, שהרי קנו המחריבים קנין הגוף... וכי יבא הגואל תהיה חלוקה חדשה, וכדאמר ב"ב קכב ע"א, ולא שייך חזרת יובל לראשונים של בית שני".

אחד המקורות בש"ס שיש לדון בענין זה, הוא בפרקין (מד:): "לא צריכא, דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם", ובפּה אחד העירו כל הראשונים (תוד"ה דלא; ועי' רמב"ן; רשב"א; ריטב"א; ר"ן ומאירי): "מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות 'ונתתי לו ארבע אמות בחצרי' אע"ג דלית ליה קרקע, משום דאין לך אדם שאין לו ד אמות בארץ ישראל, דקרקע אינה נגזלת... דהכא משמע דאפשר דאין לו קרקע", והיינו, כי אם כלל מוסד הוא שאין לך אדם שאין לו ד' אמות באר"י - בתור ירושה מאבות אבותיו שהיה להם חלק בירושת הארץ, לא שייך לומר על שום בן אדם "דלא הוה ליה ארעא מעולם", וכבר כתבו הראשונים לתרץ שיטה זו: "ואף על פי שר"ת ז"ל דוחק בזה ובכל המקומות שבא בגמרא כיוצא בזה דמיירי בגר, פשוטיהן של דברים אינו נראה כן".

אכן שיטה זו יסודתה בדברי הגאונים, מובא ברמב"ם (פ"ג מהל' שלוחין ה"ז), והביאו הרשב"א בשם רש"י (ח"ז סי' תכח. עוד מקורות מצינו לכך ב'אוצר הגאונים' קידושין קמו-קסב), וביתר אריכות מובאים הדברים בשו"ת מהר"ם ב"ב (דפוס פראג סי' תקלו) בשם רב נחשון גאון: "דאין כל אחד מישראל שאין לו ד' אמות באר"י. ואם תאמר, נטלוה הגוים ואנן בגלות, קיי"ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא, ואר"י נקראת על שם ישראל, דאפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן לצמיתות, שנאמר 'והארץ לא תמכר לצמתת'... ועתידין אנו לחזור עליה ולירש אותה". כמובן שדברים הללו מנוגדים בתכלית לדברי החזו"א, והחזו"א בתוך דבריו אכן הביא (שביעית שם סק"ב) הוכחה לדבריו מדברי התוס' שחלקו על שיטה זו.

ולענין הקושיא שמן הראוי שיקנו האויבים בכיבוש מלחמה, וכן ביאוש והשתקעות שם הבעלים, י"ל עפ"ד ה'קובץ שיעורים' (בסוגיין), שאר"י שונה היא, כי מובטחים אנו שתחזור לנו בביאת הגואל אשר אנו מחכים לו בכל יום שיבא, ולכן יתכן שלא נתיאשו בני ישראל מקרקע שלהם, וגם קנין כיבוש מלחמה יתכן שאינו אלא מחמת יאוש והשתקעות שם הבעלים (ראה לעיל) - והרי יאוש לא היה, לכן שפיר י"ל שלא נפקע קנינם של ישראל מקרקעותם.