מי מקיים את מצוות ברית מילה?
הרב דב קדרון
בבא בתרא מח ע"א
ידועים דברי הרמב"ם (גירושין ב,כ) המסביר את ההלכה: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", שבפנימיותו רוצה כל יהודי לקיים את דבר ה', וגם אם הוא אומר בפיו שאינו רוצה, אין זה אלא יצר הרע חיצוני, אבל אחרי שמכים אותו בא לידי ביטוי רצונו הפנימי האמיתי לקיים את דברי התורה.
בעל ספר ארץ צבי (ח"ב - דרשות ע' שסג) מבאר שהרצון לקיים את מצוות התורה נמצא בתת ההכרה, והוא נעלם לגמרי אפילו מהאדם עצמו, שהרי הוא חושב ואומר שאינו רוצה לקיים, ובכל זאת אנו יודעים שבפנימיותו רצונו שונה.
וא"כ שייך העניין הזה גם בקטן, שאף על פי שבדרך כלל נחשב כמי שאין לו דעת, בפנימיות הוא רוצה.
על פי זה הוא מסביר את נוסח הפיוט שנאמר בברית מילה (יום ליבשה): "ומבטן לשמך המה נימולים", כי מצות מילה היא המצווה שנעשית בכוונה הראויה לשמה יותר מכל המצוות האחרות, והכוונה היא למצווה שמתקיימת בגופו של התינוק, שבוודאי בפנימיותו חפץ בקיומה, ומכיוון שאין לו עדיין יצר הרע ששולט עליו, הוא לא חושב ולא אומר שאינו רוצה לקיימה, ונמצא שהיא מתקיימת מצידו באופן מושלם של מצווה לשמה.
ראיה לכך שמצוות מילה מתקיימת גם על ידי התינוק ולא רק על ידי אבי הבן, הוא מביא מהנאמר במדרש (שיר השירים רבה פרשה א, ה) שאברהם נצטווה על המילה, ויצחק חנכה לשמונה. ומשם מוכח שמילת יצחק מתייחסת ליצחק עצמו ולא רק לאברהם שנצטווה למולו.
