הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

בבא-בתרא ס ע"א

התלמוד בבלי (ב"ב ס.) מספר:

ר' ינאי הוה ליה אילן הנוטה לרשות הרבים, הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרשות הרבים, אתו בני רשות הרבים הוו קא מעכבי עילויה; אתא לקמיה דר' ינאי, א"ל:
זיל האידנא ותא למחר. בליליא שדר קצייה לההוא דידיה. למחר אתא לקמיה, א"ל: זיל קוץ. א"ל: הא מר נמי אית ליה! א"ל: זיל חזי, אי קוץ דידי קוץ דידך, אי לא קוץ דידי לא תקוץ את... ומשום דריש לקיש, דאמר: התקוששו וקושו - קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.
{רבי ינאי היה לו אילן שנוטה לרה"ר. בא אליו לדין מקרה שהיה אדם שהיה לו גם אילן הנוטה לרה"ר ובני רשות הרבים כעסו עליו שפוגע בהם. ר' ינאי אמר לאותו אחד תבוא אלי מחר. בינתיים בלילה רבי ינאי דאג שיקצצו את הענפים של האילן שלו שפוגע בבני רשות הרבים. למחרת שבא אליו אמר לו לקצוץ. אותו אחד אומר לר' ינאי מה ההבדל ביני לבינך? אמר לו אני קצצתי כבר.}

הגמ' אומרת שהסיבה שר' ינאי קצץ קודם את שלו היא מפני הסיבה: קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים.

התלמוד ירושלמי (ב"ב ב יא) מספר סיפור אחר:

ידיד נפש מסכת בבא בתרא פרק ב הלכה יא (כולל תרגום ידיד נפש):

רַבִּי יוֹנָתָן הַוֵה דְאֵין טַבָאוֹת רבי יוחנן היה דיין והיה משמש דוגמא לאיש מוסרי וטוב. ולפי המעשה נראה זאת וְהַוֵה תִמַן חַד רוֹמֵיי וְהַוֵה מְגִירַיָה בְּחַקְלָא וּבְּבֵיתָא והיה שם רומאי אחד שהיה שכנו בבית ובשדה. וְהַוֵה לְרַ' יוֹנָתָן חַד אִילָן נְטֵה גֵּו דְהוּא רוֹמֵיי ולרבי יונתן היה אילן אחד שהיה נוטה לתוך שדהו של אותו רומאי. אָתָא קוֹמִי חַד דַיִין אָכֵן בהיותו דיין, בא לפניו מקרה דומה, שהיה אילן של אחד נוטה לתוך שדה חבירו, ובעל השדה תבע את בעל האילן. לפני שפסק את דינו בתביעה הזאת אָמַר לוֹן אָזְלוּן וְתוֹן בְּצָפְרָא אמר להם, לכו לביתכם וחיזרו למחרת בבקר. כשהרומאי שמע על כך שרבי יונתן לא פסק את דינו אָמַר הַהוּא רוֹמְיֵיה אמר אותו רומאי לעצמו בְּגִינִי לֹא נַפָק דִינָא בגללי הוא לא הוציא פסק דין, כי גם האילן שלו היה נוטה לשדהו של הרומאי. ממשיך הרומאי לומר לְמָחָר אָנָּא מְבַטֵּל אֵילוּ מְדִידִי למחר אלך ואקצוץ את ענפיו מעל השדה שלי, כי אני רואה שאין זה הגון לעשות כן, והראיה ששני יהודים תובעים זה את זה על אותו דבר! ממשיך הרומאי לומר לעצמו, אחר שאקצוץ את הענפים וְחָמִי הֵיאַךְ דִינָא נַפָק אראה איזה גזר דין יוציא רבי יונתן אֵין הַוֵה דְאֵין כֹּל עָמֵא וְלֹא דְאֵין נַפְשֵׁי' לֵית הוּא בַּר נַשׁ אם יצוה לזה לקצוץ את ענפיו הנוטים מעל שדה חבירו, אראה לעין כל שהוא דן לכל העם ואינו עושה דין לעצמו ואינו מחשיב את עצמו. בְּאָפְתֵי רַמְשָׁא לפנות ערב שָׁלַח רַבִּי יוֹנָתָן בְּתַר נַגָרִיַה שלח רבי יונתן להביא את הבעל מלאכה שלו אָמַר רבי יונתן לפועל שלו פוּק קוֹץ מַה דְנָטָה גּוֹ רוֹמְיֵיה צא וקצוץ כל הענפים הנוטים מעל לשדה. בְּצָפְרָא למחרת בבקר קָרַץ בַּעַל דִינֵיה לְגָבֵּיה הגיע הבעל דין אצל רבי יונתן אָמַר לֵיה פסק רבי יונתן ואמר לו זִיל קוֹץ מַה דְנָטוּ גּוֹ דִידֵיה לך וקצוץ כל הענפים הנוטים מעל שדה חברך אָמַר לֵיה רוֹמְיֵיה אמר לו שכנו הרומאי דִידֵךְ מַה ושלך מה? כלומר, מדוע אתה נוהג אחרת כשזה מגיע אליך? אָמַר לֵיה ענה לו רבי יונתן פוּק חָמִי יָתֵיה כְּמַה דִידִי עָבַד דִידֵיךְ צא וראה איך הענפים שלי עושים בשדה שלך. נַפָק חַמִיתָיה יצא הרומאי וראה שהענפים נקצצו אָמַר בָּרִיךְ אֶלֹהֶהוֹן דִיְהוּדָאי ברוך אלוקי היהודים.

לפי הבבלי רק אילן הנוטה לרה"ר צריך לקצוץ, אך אם יד אילן שנוטה לשדה החבר אין חובה לבעל האילן לקצוץ את הענפים אלא הניזק צריך לקצוץ את הענפים שמפריעים לו.

לעומת זאת לפי הירושלמי המזיק הוא זה שצריך להסיר את הענפים שמפריעים לניזק.