אשה מוכרת נכסי מלוג שלה לבעלה
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא נ ע"ב
נושא:
נכסי מלוג של אשה נשואה הם רשות הבעל כי הוא אוכל פירות, אבל קנין בגוף הקרקע הוא של האשה. סוגיתינו דנה על מקרה שבא אדם שלישי והחזיק בקרקע ואכל פירותיה שלש שנים.
יש עמדה ש"אשת איש צריכה למחות", ואם לא מחתה- יש לאחר חזקה. ויש עמדה ש"אין מחזיקין בנכסי אשת איש" כלל.
מחלוקת זו היא עוד ביטוי למחלוקת היסודית על טיבה של חזקת קרקעות ועל בעלות בכלל.
שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת ?
הסבר בדרך תג"ל:
לפי ההבנה שעיקר בעלות הוא רשות ושליטה מעשית, אז חזקת שלש שנים מהווה רשות ותפיסה חשובה וקבועה.זו גישתו של רבי יוחנן והולכי אושא בדף כח.
לפי זה, יש לאחר חזקה בנכסי אשה נשואה כי הוא מחזיק בקרקע ואכל פירותיה; הקרקע היא ברשותו ובשליטתו.
לעומת זאת, לפי הגישה שעיקר בעלות הוא בקנין, בשטר , אז חזקת שלש שנים מועילה בתר ערעור על תוקפו של בעל השטר, מרא קמא. הרי יש נגדו קושיה- אם אתה עדיין בעלים, היית צריך להקפיד על אכילת הפירות ולמחות; למה לא מחית?
זה ההסבר של רבא בדף כט.
לפי זה, אחר שאוכל פירות שלש שנים בנכסי אשה נשואה, אין לו חזקה נגד האשה. אין נגד בעלותה קושיה למה לא מחתה על אכילת הפירות, כי ממילא הפירות לא שלה, אלא של בעלה. "קרקע בחזקת בעליה עומדת."
