קנין לאשה בנכסי בעלה
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא נא ע"א-ע"ב
נושא:
יש מחלוקת בסוגיתינו "המוכר שדה לאשתו- קנתה", או לא קנתה, כי "אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי".
על הצד שקנתה האשה- נחלקו אמוראים אם הבעל עדיין אוכל פירות או שהאשה קנתה הכל. מחלוקות הללו בוחנות שוב מושגי בעלות, רשות לעומת קנין. יש בסוף הסוגיה הכרעה הלכתית שמבטאת מורכבות.
שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת ?
הסבר בדרך תג"ל:
לפי ההבנה שעיקר בעלות הוא בקנין, בשטר , אז כשבעל כותב שטר לאשתו, עם השטר היא קנתה הכל, גוף השדה וגם פירותיה. "קנתה ואין הבעל אוכל פירות". זו דעת רבי יוחנן ורבי אלעזר ורב חסדא.
לעומת זאת, לפי ההבנה שעיקר בעלות הוא רשות ושליטה מעשית, אז הקרקע עדיין ברשותו של הבעל. אמנם כתב לה שטר על השדה, אבל מכיון שאפשר ש"לגלויי זוזי הוא דבעי", אז יש ספק. ומכיון שהקרקע עדיין ברשותו-בחזקתו, המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא קנתה.
דעת רב והכרעת רבא בהלכתא מבטאות מורכבות, בחינת "אלו ואלו דברי א-להים חיים" ונותנת ביטוי הלכה למעשה לשני העקרונות. ביחס לגוף הקרקע- האשה קנתה, מכוח קנין השטר.
ביחס לפירות- הבעל ממשיך לאכול פירות, מכוח רשותו.
מה אתה חושב?
מהו ההגיון בהכרעת הסוגיה?
איזה ביטוי של מורכבות בהלכה למעשה יש ביחס לשדה עצמה?
