המוכר ה"מקמצן"
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא סא ע"א
נושא:
בפתיחת פרק החדש, המשנה מדגישה מה שמכר לא כולל, שמוכר "שיורי שייר" לעצמו.
יש כאן אמירה על בעלות ומוחזקות.
שאלות תג"ל:
מה עומד מאחורי נטייה זו לצמצם מכר ?
מה הקשר עם פרק חזקת הבתים ?
הסבר בדרך תג"ל:
הפרק הקודם עסק בספק מכר ספק לא מכר. פרקינו ממשיך את הדיון בסוג אחר של ספק. כאן ודאי מכר, יש שטר בידי הלוקח. אלא הספק הוא- מה המכר כולל?
נקודת המוצא היא בעלותו של המוכר, מרא קמא. קרקע בחזקת בעליה עומדת.
לא נאמר ששטר ביד הלוקח נותן לו זכות מספק. אפשר לראות כאן גלגול חדש של מתח נושן: לא נאמר ששטר בידי הלוקח נותן לו לפחות רשות על הבית; לא. אלא הבית הוא בחזקת מי שיש לו קנין ,שטר ודאי על הבית, כלומר- מרא קמא. הספק אם כלול במכר או לא מוכרע לטובת המוכר, ו"מצמצמים" את המכר. קרקע בחזקת בעליה עומדת.
מה אתה חושב?
מה פסקי רב נחמן (סא:) תורמים לכיוון זה?
