יציבות משקית / רפי זברגר

סנהדרין כז ע"א

הקדמה

דעת חכמים במשנה בתחילת הפרק קובעת כי ניתן לפסול עדים [ודיינים] רק אם מביאים ראיה שהם קרובים או פסולים. בתחילת הדף שלנו דנה הגמרא לגבי פסול של עד זומם. לפני שניכנס לסוגיה נסביר מהו עד זומם.
אם שני עדים מעידים על פלוני שעשה מעשה מסוים ביום פלוני ובשעה פלונית, ולאחר זמן באו עדים אחרים ומעידים כי העדים הראשונים היו באותו יום ובאותה שעה במקום אחר, ולכן הם לא יכולים להעיד את עדותם, התורה האמינה לעדים השניים, ובעדותם הופכים את העדים הראשונים לעדים זוממים אשר עדותם נפסלה ואף פסולים להעיד עדות נוספת מכאן ואילך.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים לגבי השאלה מאיזה זמן נפסלות עדותם של אותם עדים זוממים.
 

הנושא

איתמר: עד זומם, אביי אמר: למפרע הוא נפסל, ורבא אמר: מיכן ולהבא הוא נפסל.
לפי אביי כל העדויות שהעידו העדים הזוממים מאותו הזמן של העדות בגינו הוזמו - נפסלים. לדוגמא: אם שני עדים העידו כי פלוני גנב 100 שקל מאלמוני ב-א' באב תשפ''ד בשעה 12 בצהריים. ב-כ' באב אותה שנה באו שני עדים אחרים והזימו את העדים הראשונים. לפי אביי אם העדים הראשונים העידו עדויות נוספות בין א' לאב ל-כ' באב, הרי שכל אותן עדויות נפסלות. רבא חולק על אביי וסובר בדוגמא הנ''ל, שעדויותיהם העתידיות של העדים הזוממים, מ-כ' באב ואילך נפסלות, אך העדויות שהעידו בין א' באב ל-כ' באב שרירות וקיימות. הגמרא מיד תסביר כל אחת מהדעות הנ''ל.
אביי אמר למפרע הוא נפסל, מעידנא דאסהיד "רשע" הוא והתורה אמרה (שמות כ''ג, א') אַל תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס. - אל תשת רשע עד.
אביי מסביר את הפסוק בפרשת משפטים, כי עד רשע אינו כשר לעדות. וכאילו כתוב בפסוק אַל תָּ֤שֶׁת רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס , ומשמעות הפסוק שמזמן מתן עדותם של אותם עדים זוממים הם מוגדרים רשעים, וממילא נפסלות עדותם, ולכן כל עדות שהעידו מאותו רגע נפסלת למפרע.
רבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל. עד זומם חידוש הוא - מאי חזית דסמכת אהני, סמוך אהני! אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך.
לישנא ראשונה מסבירה את פסקתו של רבא בכך שכל דין עדים זוממים אינו אלא חידוש. שהרי בסופו של דבר ישנם שתי כיתות עדים הסותרות בעדותם זו את זו. הכת הראשונה מעידה שהיא נכחה במקום פלוני בתאריך ובשעה פלונית, והכת השנייה מעידה שהכת הראשונה לא הייתה באותו מקום באותו זמן. מסברה בלבד אין להאמין דווקא לכת השנייה, ובכל אופן התורה מחדשת שאנו מאמינים לכת השנייה ופוסלים את הכת הראשונה. מכיוון שזהו חידוש גדול, הרי יש לנו כלל ''אין לך בו אלא משעת חידושו''. כלומר, רק מזמן פסילת העדות הראשונה על ידי הכת השנייה נפסלים העדויות של הכת הראשונה, אך לפני כן, אנו משאירים על כנם את עדויותיהם ולא פוסלים אותם למפרע.
איכא דאמרי: רבא נמי כאביי סבירא ליה, ומאי טעם קאמר מכאן ולהבא? משום פסידא דלקוחות.
הלשון השנייה בהסבר רבא קובעת כי באופן עקרוני רבא מסכים לאביי, והעדים הזוממים נקראים רשעים כבר משעת עדותם הזוממת, והיה ראוי לפסול את העדויות שהעידו מאותו רגע למפרע. אך בכל אופן קובע רבא כי חכמים תיקנו תקנה מיוחדת להכשיר עדויות אלו, משום תקנת השוק ומשום הפסד לקוחות. שהרי אם אמנם נפסול למפרע עדויות שלהם, יהיה חשש לכל אדם לבצע עסקאות, פן העדים שמעידים על עסקאות אלו עלולים להיהפך לעדים זוממים, ואז יפסלו אותם למפרע והעסקאות שנסמכו על עדים אלו עלולות גם להיפסל, עובדה היוצרת "אי ביטחון כלכלי" בשוק. לכן סובר רבא שחכמים תיקנו שעדויות אלו תישארנה חוקיות ורלוונטיות גם לאחר הזמת העדים [עד לרגע הזמתם].
בהמשך הגמרא מביאה שתי נפקויות בין שתי הלשונות בדעתו של רבא. 
 

מהו המסר?

למדנו בלשון השנייה בהסבר דינו של רבא, כי חכמים יכולים ''להכשיר'' גם עדות פסולה, אם אמנם יש חשש כבד ל"אי יציבות משקית''. כדי שאנשים ירגישו בטוח בעסקותיהם, חכמים יכולים ''להלבין'' גם עסקאות שמעיקר הדין היו פסולות. זהו ''כוח חזק'' של חכמים המלמד אותנו שיעור גדול גם בהתנהלות בחיים במישורים אחרים.
השקט, היציבות, הנורמליות של החיים חשובה לעין ערוך. אנו מנסים בכל הכוח לייצב מצבים בעייתיים, ולהביא לשקט והרגשת ביטחון לכולם, לפעמים אפילו על ידי הכשרת דברים שבאופן בסיסי אינם תקינים.
ניתן לומר כי דרך זו של רבא צועדת בעיקרון בעקבות דרכו של אהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. שהרי אין שלום יותר משמעותי מיציבות ושקט, ללא פחדים תמידיים שמא הדברים שעשינו בעבר, עם עצמנו ועם זולתנו אינם תקפים עוד. 


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]